לגמור ממחשבה

הכל התחיל מתאונת דרכים. אי שם ביום רביעי אני ואבא נסענו לתומנו באוטו עד שהמכוניות לפנינו בלמו מסיבה כלשהי. התגובה ההגיוניות ביותר במצב זה היא לבלום, זה מה שאבא שלי עשה אבל הנהג מאחורה חשב שאפשרות הרבה יותר טובה לבלימה היא להיכנס בפגוש של המכונית שלנו. חוץ מהרכב, גם הראש והצוואר שלי נדפקו. מה שאומר נוסעים למחלקת תאונות.אם זה היה בזמן בצפר לא היה לי אכפת יותר מידי אבל לנסוע למחלקת תאונות אומר להפסיד יום עבודה, משמע להפסיד כסף. חוץ מזה אני מפסידה לפגוש את מאי [וגם הבטחתי לסבא וסבתא שאני אבוא לבקר]. אבל אין מה לעשות הבריאות קודמת לכל, לפחות ככה זה אצל בחורות. לעומת זאת לאבא שלי היה הרבה יותר חשוב לדאוג לכך שהרכב יגיע למוסך מאשר לבדוק אם הוא נפגע,גברים נו. אחרי שעתיים וחצי של המתנה בסופו של דבר קיבלתי תוצאות תקינות בבדיקה. אבל עדיין הראש כאב לי נורא והצוואר היה תפוס רצח. בינתיים אבא חסר מהמוסך עם אוטו חלופי, אחד שעומד להתפרק אבל לפחות הוא נוסע. אבא החליט שמגיע לנו להתפנק אם כבר עברנו תאונה והלכנו לאכול במסעדה ואחר כך לסרט. וזו הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שהייתי כל כך הרבה שעות ביחד עם אבא וגם הפעם הראשונה מזה שנים ששהינו כל כך הרבה זמן אחד בחברת השנייה מבלי שנריב.

כתוצאה מהתאונה היה לי יום חופש ביום חמישי מהעבודה. במהלך היום התברר לי שאני חופשייה בשישבת. מצד אחד זה מאכזב כי אני מפסידה כסף. אבל אין מה לעשות בעניין אז החלטתי לנצל את העניין לטובה ולשקם את התוכניות שהיו לי לרביעי חמישי ולהעבירם לשישבת, לפגוש את מאי ולנסוע לסבא וסבתא.

השכם בבוקר יום שישי התעוררתי כדאי לקחת את הזמן שלי להתארגן על מנת להספיק לפגוש את מאי. אבל פתאום בחצי הדרך לתל אביב אני מקבלת SMS שאומר שאת מאי אני לא אראה היום. קצת התאכזבתי מהעובדה שלמעשה נשרף לי יום שישי אבל לא לקחתי את זה יותר מידי קשה כי ידעתי שהזדמנות אחרת לראות את סבא וסבתא לא תהיה לי בזמן הקרוב. כשראיתי אותם ידעתי שזה היה שווה לנסוע, כי רואים שהם באמת שמחים לראות אותי וזו תמיד הרגשה טובה.[עד כמה שזה נראה נדוש ופלצני זה באמת נכון]. אחת הדרכים של סבא וסבתא לשמח אותי זה להביא לי כסף שאני באה. מצד אחד זה כיף לקבל כסף, מצד שני לא נעים לי שהם מביאים לי כסף כי אז זה נותן לי הרגשה של שוחד או משהו כאילו אני באה בשביל זה. ועד כמה שאני אוהבת כסף אני באה כי אני יודעת שזה חשוב להם. בשעות הערב המאוחרות, כשסבא וסבתא הלכו לישון. התיישבתי לי מול המחשב וראיתי עדכון של סימון וע"י הספונטאניות שלי ושיתוף הפעולה מצד סימון יצא שהוא ובלה באו לפגוש אותי ואיכשהו צץ לו הרעיון לצרף גם את מאי. ובזכות המיומנות השכנוע שלי שכנעתי את מאי לעזוב את ספרי הלימוד ולפגוש אותנו. אז נסענו עד לחור שמאי גרה בו ומשם המשכנו לאיזה פאב נידח שהתברר כמפוצץ לגמרי. ופתאום נשמע לו צפצוף מעצבן שהתברר כצלצול  הפלאפון של מאי והסתבר שהקול שבקע מן הפלאפון לא היה פחות מעצבן מהצלצול עצמו. כי זו הייתה אמא של מאי שדרשה שהיא תחזור הביתה. אז שוב נסענו את כל הדרך עד לביתה של מאי. למרות שהיינו כל כך מעט זמן בחברת מאי. אני הפכתי לבנאדם עוד יותר טוב ממה שכבר הייתי כי הגשמתי לסימון חלום לראות את מאי בשר ודם וגולת הכותרת בעיניו הייתה שהיא ישבה באוטו שלו! משם המשכנו לבר ואחר כך ישבנו בנאפיס ובאמת שנהנתי.

סימון מאי ובלה תעשו לי ילדים! [אפשר גם ביחד וגם בנפרד איך שנוח לכם].