פחד. משהו שמשותף לכולם. בני אדם, חיות ומרוקאים. החוכמה היא להתגבר על הפחד ולעשות משהו למרות שהוא מפחיד אותך. אחד מן הפחדים שלי זה מחטים, בעיקר שהם מחוברים לאיזה מזרק. במיוחד שאני יודעת שהמזרק הזה נכנס לגוף שלי ומוציא או מכניס אליו משהו. לכן אני מאוד גאה לספר שהתגברתי על הפחד ותרמתי דם. רק מה שחבל הוא שעם המזל שלי אני מהאנשים שלא ממש מגיבים טוב לאחר ההתרמה, מה שאומר שהייתי מנוטרלת לכמה שעות טובות. אבל התגברתי! ברובי. היד עדיין לא במצב משהו [אזהרה! כדי שלא תגידו אחר כך שלא אמרתי. התמונה לא לבעלי לב חלש], אבל אני לא מתלוננת.
יחסית לגודל המדינה שלנו יש בה לא מעט מקומות יפים שאפשר לטייל בהם. אחת האטרקציות הוא לעשות את שביל חוצה ישראל. חשבתי לשתף אתכם בחוויה שלי משביל חוצה ישראל.
כל הזכויות על צילום התמונה שמורות לאלעד.
[אגב, לכל מי שלא זיהה זוהי תחנת הכוח ברידינג תל אביב].
לקראת סוף השנה והבגרויות. מצאתי זמן נהדר להסתכסך עם המורים שלי. אני אומרת לכם, יש לי כישרון בעניין הזה. אבל כמו שאני מעולה בלהיכנס לצרות. פיתחתי גם מיומנות מדהימה של לסדר אותן. מה שכן, בעודי כותבת את הפוסט הזה אני יודעת שאני הולכת להסתבך בעוד משהו. וכבר נרקם במוחי פיתרון לבעיה. אתם בטח תוהים למה לא להימנע מהסיבוך אם אני יודעת שהוא צפוי לבוא. אז התשובה לעניין היא אם אני בקטע של להיות כנה עם עצמי, אז אולי כי אני מאמינה שהפיתרון שלי לעניין יהיה יותר טוב בשבילי מהמצב הבסיסי בלי להיכנס לבלגאן. בכל מקרה אני מקווה שאני באמת יעשה את מה שהכי טוב בשבילי.
כלכך בא לי כבר שהתקופה הזו של הלחץ המטורף בלימודים תעבור כבר. מצד שני אני לא באמת רוצה לסיים י"ב.
החובות שלי קוראות לי.
ביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
