לגמור ממחשבה

זהו, שבוע הבא באמת הכל נגמר. נגמרים כל הטקסים, כל הבגרויות ואני אהיה כבר בת 18. זה באמת יהיה הסוף, סוף תקופת התיכון שלי. למרות שאני מעדיפה לראות בזה התחלה של תקופה אחרת. תקופת שאין לה הגדרה. תקופה שהיא באמת זמן אך ורק שלי שאני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה. ולנצל אותו איך שאני רוצה. למרות שאם באמת תהיה מלחמה הקיץ זה עלול קצת להפריע לי ולעוד כמה אלפי אנשים. אבל אני מקווה שאני אנצל את הזמן הזה כמו שצריך בכל מקרה. עד עכשיו עשיתי את זה דיי טוב, אבל אין לדעת. מה שבטוח אני לא רוצה להיות מהאנשים האלה, שנמצאים בצבא ומתמרמרים שהם לא ניצלו את הזמן שהיה להם לפני הצבא כמו שצריך. וגם אם אני לא אנצל הכי טוב את הזמן, זה דבילי לחשוב על מה יכולת לעשות יותר בעבר במקום לחשוב מה אתה יכול לעשות יותר בעתיד. זה סתם מעכב אותך, מבאס אותך ומשבז אותך. ולחשוב על זה כל הזמן זה חתיכת בזבוז זמן.

העובדה שזה באמת נגמר, מבהירה לי שאני באמת חייבת למצוא עבודה. זו, אחת מהדרכים שאני רוצה לנצל בהן את הזמן הזה. חוץ מהעובדה שאני רוצה לחסוך כסף לגיחה קטנה לחו"ל לפני הצבא. אני רוצה גם שיהיה לי כסף בכלליות בחשבון בנק, כי הספרות שם כבר ממש מתקרבות ל-0. ואין לי שום כוונה להתגייס עם סכום כל כך מועט. הרי זה ידוע שהמשכורת החודשית שמה היא לא באמת משכורת. מה שאומר שאם אני לא אחסוך אני אצטרך לחיות הרבה על חשבון ההורים בתקופת הצבא. ואין לי שום כוונה שזה יהיה ככה. אז אני צריכה להתחיל לעבוד והרבה. כי אני צריכה לחסוך לא מעט. אני רק מקווה שאני אצליח לחסוך כמו שצריך. פעם, הייתי עושה את זה בלי בעיה. במשך השנה האחרונה הפכתי להרבה יותר בזבזנית. אני לא יודעת מה קרה לי. זה הגלולות אני אומרת לכם. זה הגלולות. לחלק גדל החזה [מזל ששלי לא גדל], לחלק יש תיאבון מוגבר, וול, לי יש תיאבון מוגבר לשופניג מסתבר. בעיקר לספרים.

ואם כבר ספרים. אז כידוע לכם היה שבוע הספר! מבחינתי זה תענוג. אפשר לקנות ספרים בלי להוציא 90 שקל לספר בערך. [אחר כך הזקנים מתפלאים שהנוער של היום לא קורא ספרים, תראו כמה זה עולה! הרי למה לקרוא ספר שאפשר להוריד סרטים בחינם]. אז למרות שלא סיימתי את כל רשימת הספרים שיש לי על המדף, התחדשתי לי בעוד ספרים חדשים! 3 ספרים תודות לאמא ואבא. 3 ספרים תודות לעצמי. 3 ספרים קיבלתי במתנה! כן, במתנה סתם ככה מאחד שאני בקושי מכירה. איזה מזל שיש לי חברות עם קשרים נכונים. לא היה יותר מאושרת ממני אחרי שכל הספרים הללו היו ברשותי. אז תגידו לי תתחדשי :] [מה שבטוח, אסור לי לקנות ספרים עד אחרי יום הגיוס].

ואלו הנבחרים: אפשרות של אי\מישל וולבק.

נרדף\רוני דונביץ'.

וזה הסוף\ דלית אורבך.

פרא\גבי ניצן.

קרוב ולהפליא ורועש להחריד\ ג'ונתן ספרן פויר. המוות והפינגווין\אנדריי קורורוב. עולם הסוף\אופיר טושה גפלה.

אהבות של אתמול\גילית חומסקי. בתו של שומר הזיכרון\קים אדוארס.

הלכתי לקרוא. שלום! וערב טוב :]

זה מסתכל. שתמיד אחרי המון דברים טובים שמגיעים ברצף מגיע משהו רע. נכון שזה לא סוף העולם, אבל בכל זאת. זה מאוד, אבל מאוד מרגיז, שהטסטר מכשיל אותך בטסט כי שאת עושה חנייה את עלולה לשרוט את המכונית שלפנייך. הרי זה ידוע שנשים לא יודעות להחנות אז למה לעזאזל הוא מכשיל אותי על זה?! ועכשיו ברצינות, איך אני עלולה להיכנס במכונית שחונה לפני עם הרגל שלי על הבלם? עד כמה שידוע לי שהרגל על הבלם ונמצאים על אפס קמ"ש המכונית לא נוסעת. בשאר הטסט הוא שיבח אותי, אמר איזה יופי שהגבתי ככה בצומת ועוד כל מיני כאלה. אז למה לעזאזל הכשלת אותי? מה זה נתן לך?! אידיוט! אם באמת הייתי נוהגת לא טוב אז הייתם קוראים עכשיו איזה מטומטמת אני על איך שנהגתי בטסט. אבל נהגתי ממש טוב! זה כזה מרגיז. אני רק מקווה שיגיע לי טסט אחר בקרוב ואני אעבור. כי באמת שזה מתסכל להיות חסרת רישיון |:

אחד הדברים שמתסכלים בעובדה שאני חסרת רישיון זה הנסיעה באוטובוסים. במיוחד בחור שאני גרה בו. כי למרות שאמור לעבור קו פנימי כל רבע שעה. לפעמים לנהגים של אגד, אין תמיד כוח. אז הם פשוט לא יוצאים לעשות את הקו. אז במקום לחכות 20 דק' גג. אפשר לחכות 45 דק' בתחנת אוטובוס ושום קו לא יעבור, מה שגורם לי לפספס את הקווים שנוסעים לחיפה ולאחר לאן שאני לא צריכה להגיע.

חוץ הדברים הנ"ל, באמת שאין לי מה להתלונן. הדברים מסתדרים לי בצד החיובי. עוברות עלי כל  מיני חוויות שעושות לי כלכך טוב. [חוץ מהטסט, בגלל הטסטר הזה. נו, הייתי חייבת להכניס את זה שוב]. אבל, עדיין משהו חסר. למרות שאני מסתדרת בלי זה לא רע בכלל. אבל בלילה בין שלישי לרביעי זה חזר, התחושה הזו שמשהו חסר. אני גם יודעת מה חסר לי, אהבה. להניח על מישהו את הראש ולהתכרבל איתו מתחת לשמיכה שרואים טלוויזיה. בזמן שהוא עושה לי נעים בראש או בגב. ואז פתאום נהיה לו לא נוח. ובמקרה אנחנו מוצאים את עצמו במצב שהוא לא יכול לעשות לי נעים יותר, אלא רק אני לו. אז אני יעשה קצת, ובשלב מסוים אני אפסיק ואנשק אותו. זו יכולה להיות סתם נשיקה כדאי להרגיש את הטעם שלו, או להוביל לסקס סוער. זה באמת לא משנה. כי בכל דבר יש את הכיף והייחוד שלו. למרות שסקס זה אחד הדברים היותר מהנים בעיניי. אין כמו להסתכל למישהו שאת אוהבת בעיניים ולראות שהוא אוהב אותך בחזרה. ואם יש אהבה זה יבוא עם או בלי סקס. למרות שזה נורא חסר, אהבה זה לא הכל.

נ.ב.
יש לי תאריך גיוס חדש! [לכבוד העובדה שיש לי תפקיד] 21.10.07. עוד 4 וחצי חודשים בדיוק אני הופכת לרכוש צה"ל. [בהנחה שהם לא ישנו לי את התאריך גיוס שוב, מן הסתם].

נ.ב.ב.
מי מחדש לי את הפרו?

השבועות האחרונים היו פשוט חוויה אחת ארוכה שלא נגמרת. חוויה שמורכבת מהרבה חוויות. אבל השיא נכון לעכשיו [כי באמת אין לי שום כוונה להפסיק את החוויה הזו]. היה אתמול בלילה. מסיבת סיום. האפטר פארטי במועדון ששכרנו. היה פשוט בית זונות אחד גדול.

אבל בואו נחזור כמה ימים אחורה. ימים שמפוצצים בחזרות, מהבוקר עד הערב. ימים שנתנו לי להכיר אנשים  מהשכבה שלי שלא ממש הכרתי קודם. במשך השלוש שנים שהם איתי בשכבה. אנשים שבמשך השלוש שנים האלה לא חשבתי שיש לי מה לדבר איתם. אבל תמיד טענתי שלשפוט אנשים מראש זה טעות. וכל כך מזל שהנחתי את הרושם שיש עליהם בשכבה בצד. כי באמת שחלקם אחלה של אנשים. כמובן שהיו את האלו שהצדיקו את השם שנוצר עליהם. אבל אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה. כשלא היינו בחזרות עד הלילה, ניצלתי כל הזדמנות לצאת, לבלות. בין אם זה כל ימי הסטודנט שיש בשבועות האחרונים באוניברסיטאות השונות ברחבי הארץ. לבין סתם איזה בית קפה עם חברים. ואתמול הגיע השיא, העלנו את ההפקה שעבדנו עליה. רק שלשום זה התחיל להראות כמו שואו אמיתי. וברגע האמת, [למרות שאני מודה שבהתחלה לא חשבתי ככה, אבל זה סתם כי אני לפעמים ביקורתית מידי, במיוחד כלפי עצמי]. נתנו חתיכת הופעה. והיה כלכך כיף. ופתאום בסוף, בשיר סיום. שכל השכבה על הבמה. נדחסת שם בין כל האנשים, מתחבקת עם כולם. מנסה לראות אנשים שאני רוצה לראות בין כל הקונפטי שנופל עלינו. תוך כדאי התחמקויות מהשמפניות שהשפריצו שמה. ואז הבמה לאט לאט מתרוקנת. מחליפים בגדים ונוסעים למועדון. עם הבר החופשי. שהופך הרבה מאוד אנשים למאוד חופשיים. ורוקדים,משתגעים,צוחקים עד אור הבוקר. נהנים מכל שנייה. כי אנחנו יודעים שזו אחת הפעמים האחרונות שנהיה ככה כל השכבה ביחד. ולכן פתאום כולם נורא מגובשים. ולא היה אפשר לראות שום קבוצות של אנשים במועדון. כולם עם כולם. אנשים שבחיים לא חשבת שתראה ביחד.

היה כל כך מדהים. ובא לי עוד, להאריך את הסוף עוד קצת לפני שכולנו מתפזרים. לפני שכל אחד הולך לדרכו. כי כלכך טוב לי ככה עכשיו. אני יודעת שגם בעתיד יהיה טוב. אבל העתיד לא משנה עכשיו. אלא לחיות כמה שיותר את כל הרגעים האלו. כמו שתמיד צריך לעשות לחיות את הרגע. ואני יודעת שאני עושה את זה בתקופה האחרונה. וזה, גורם לי להרגיש ממש טוב עם עצמי ובכלל.

ושיהיה סופשבוע נפלא :]

נ.ב.

אני סוףסוף יודעת באיזה תפקיד אני אהיה בצבא.

התקבלתי להיות מש"קית חינוך [חוו"יה]. יאי לי!