לגמור ממחשבה

זהו, שבוע הבא באמת הכל נגמר. נגמרים כל הטקסים, כל הבגרויות ואני אהיה כבר בת 18. זה באמת יהיה הסוף, סוף תקופת התיכון שלי. למרות שאני מעדיפה לראות בזה התחלה של תקופה אחרת. תקופת שאין לה הגדרה. תקופה שהיא באמת זמן אך ורק שלי שאני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה. ולנצל אותו איך שאני רוצה. למרות שאם באמת תהיה מלחמה הקיץ זה עלול קצת להפריע לי ולעוד כמה אלפי אנשים. אבל אני מקווה שאני אנצל את הזמן הזה כמו שצריך בכל מקרה. עד עכשיו עשיתי את זה דיי טוב, אבל אין לדעת. מה שבטוח אני לא רוצה להיות מהאנשים האלה, שנמצאים בצבא ומתמרמרים שהם לא ניצלו את הזמן שהיה להם לפני הצבא כמו שצריך. וגם אם אני לא אנצל הכי טוב את הזמן, זה דבילי לחשוב על מה יכולת לעשות יותר בעבר במקום לחשוב מה אתה יכול לעשות יותר בעתיד. זה סתם מעכב אותך, מבאס אותך ומשבז אותך. ולחשוב על זה כל הזמן זה חתיכת בזבוז זמן.

העובדה שזה באמת נגמר, מבהירה לי שאני באמת חייבת למצוא עבודה. זו, אחת מהדרכים שאני רוצה לנצל בהן את הזמן הזה. חוץ מהעובדה שאני רוצה לחסוך כסף לגיחה קטנה לחו"ל לפני הצבא. אני רוצה גם שיהיה לי כסף בכלליות בחשבון בנק, כי הספרות שם כבר ממש מתקרבות ל-0. ואין לי שום כוונה להתגייס עם סכום כל כך מועט. הרי זה ידוע שהמשכורת החודשית שמה היא לא באמת משכורת. מה שאומר שאם אני לא אחסוך אני אצטרך לחיות הרבה על חשבון ההורים בתקופת הצבא. ואין לי שום כוונה שזה יהיה ככה. אז אני צריכה להתחיל לעבוד והרבה. כי אני צריכה לחסוך לא מעט. אני רק מקווה שאני אצליח לחסוך כמו שצריך. פעם, הייתי עושה את זה בלי בעיה. במשך השנה האחרונה הפכתי להרבה יותר בזבזנית. אני לא יודעת מה קרה לי. זה הגלולות אני אומרת לכם. זה הגלולות. לחלק גדל החזה [מזל ששלי לא גדל], לחלק יש תיאבון מוגבר, וול, לי יש תיאבון מוגבר לשופניג מסתבר. בעיקר לספרים.

ואם כבר ספרים. אז כידוע לכם היה שבוע הספר! מבחינתי זה תענוג. אפשר לקנות ספרים בלי להוציא 90 שקל לספר בערך. [אחר כך הזקנים מתפלאים שהנוער של היום לא קורא ספרים, תראו כמה זה עולה! הרי למה לקרוא ספר שאפשר להוריד סרטים בחינם]. אז למרות שלא סיימתי את כל רשימת הספרים שיש לי על המדף, התחדשתי לי בעוד ספרים חדשים! 3 ספרים תודות לאמא ואבא. 3 ספרים תודות לעצמי. 3 ספרים קיבלתי במתנה! כן, במתנה סתם ככה מאחד שאני בקושי מכירה. איזה מזל שיש לי חברות עם קשרים נכונים. לא היה יותר מאושרת ממני אחרי שכל הספרים הללו היו ברשותי. אז תגידו לי תתחדשי :] [מה שבטוח, אסור לי לקנות ספרים עד אחרי יום הגיוס].

ואלו הנבחרים: אפשרות של אי\מישל וולבק.

נרדף\רוני דונביץ'.

וזה הסוף\ דלית אורבך.

פרא\גבי ניצן.

קרוב ולהפליא ורועש להחריד\ ג'ונתן ספרן פויר. המוות והפינגווין\אנדריי קורורוב. עולם הסוף\אופיר טושה גפלה.

אהבות של אתמול\גילית חומסקי. בתו של שומר הזיכרון\קים אדוארס.

הלכתי לקרוא. שלום! וערב טוב :]

השבועות האחרונים היו פשוט חוויה אחת ארוכה שלא נגמרת. חוויה שמורכבת מהרבה חוויות. אבל השיא נכון לעכשיו [כי באמת אין לי שום כוונה להפסיק את החוויה הזו]. היה אתמול בלילה. מסיבת סיום. האפטר פארטי במועדון ששכרנו. היה פשוט בית זונות אחד גדול.

אבל בואו נחזור כמה ימים אחורה. ימים שמפוצצים בחזרות, מהבוקר עד הערב. ימים שנתנו לי להכיר אנשים  מהשכבה שלי שלא ממש הכרתי קודם. במשך השלוש שנים שהם איתי בשכבה. אנשים שבמשך השלוש שנים האלה לא חשבתי שיש לי מה לדבר איתם. אבל תמיד טענתי שלשפוט אנשים מראש זה טעות. וכל כך מזל שהנחתי את הרושם שיש עליהם בשכבה בצד. כי באמת שחלקם אחלה של אנשים. כמובן שהיו את האלו שהצדיקו את השם שנוצר עליהם. אבל אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה. כשלא היינו בחזרות עד הלילה, ניצלתי כל הזדמנות לצאת, לבלות. בין אם זה כל ימי הסטודנט שיש בשבועות האחרונים באוניברסיטאות השונות ברחבי הארץ. לבין סתם איזה בית קפה עם חברים. ואתמול הגיע השיא, העלנו את ההפקה שעבדנו עליה. רק שלשום זה התחיל להראות כמו שואו אמיתי. וברגע האמת, [למרות שאני מודה שבהתחלה לא חשבתי ככה, אבל זה סתם כי אני לפעמים ביקורתית מידי, במיוחד כלפי עצמי]. נתנו חתיכת הופעה. והיה כלכך כיף. ופתאום בסוף, בשיר סיום. שכל השכבה על הבמה. נדחסת שם בין כל האנשים, מתחבקת עם כולם. מנסה לראות אנשים שאני רוצה לראות בין כל הקונפטי שנופל עלינו. תוך כדאי התחמקויות מהשמפניות שהשפריצו שמה. ואז הבמה לאט לאט מתרוקנת. מחליפים בגדים ונוסעים למועדון. עם הבר החופשי. שהופך הרבה מאוד אנשים למאוד חופשיים. ורוקדים,משתגעים,צוחקים עד אור הבוקר. נהנים מכל שנייה. כי אנחנו יודעים שזו אחת הפעמים האחרונות שנהיה ככה כל השכבה ביחד. ולכן פתאום כולם נורא מגובשים. ולא היה אפשר לראות שום קבוצות של אנשים במועדון. כולם עם כולם. אנשים שבחיים לא חשבת שתראה ביחד.

היה כל כך מדהים. ובא לי עוד, להאריך את הסוף עוד קצת לפני שכולנו מתפזרים. לפני שכל אחד הולך לדרכו. כי כלכך טוב לי ככה עכשיו. אני יודעת שגם בעתיד יהיה טוב. אבל העתיד לא משנה עכשיו. אלא לחיות כמה שיותר את כל הרגעים האלו. כמו שתמיד צריך לעשות לחיות את הרגע. ואני יודעת שאני עושה את זה בתקופה האחרונה. וזה, גורם לי להרגיש ממש טוב עם עצמי ובכלל.

ושיהיה סופשבוע נפלא :]

נ.ב.

אני סוףסוף יודעת באיזה תפקיד אני אהיה בצבא.

התקבלתי להיות מש"קית חינוך [חוו"יה]. יאי לי!

חצי שנה אחרי הפעם הקודמות ושוב מצאתי את עצמי באוטו עם המשפחה בדרך העקלקלה לאילת. בסופו של דבר הגענו למלון ב5 אחה"צ. [העיקר אמרו לי יוצאים ב8 בבוקר, אני כמעט ולא ישנתי בגלל זה, הייתי מוכנה בזמן. ובסוף חיכיתי להם 3 שעות עד שהם יתארגנו]. התמקמנו לנו במלון. ההורים בחדר שלהם, אחי הקטן ואני בחדר שלנו, הוא התעקש לישון על המיטה המתקפלת. הרי אני אחות מתחשבת, שאני אסרב לבקשתו? בטח שלא. אז לאחר שהסדרנו לנו את עניין המיטות, בדקתי את המיטה שלי. אומנם לא באופן שהייתי רוצה לבדוק. אבל לשכב על המיטה ולראות טלוויזיה זה גם משהו. אחרי שמיציתי את העניין יצאתי לי לבדי לטיילת הידועה של אילת. עכשיו בהיותי רווקה הבנתי למה כולם כל כך אוהבים את הטיילת. אי אפשר ללכת שם דקה בלי שיתחילו איתך. מה שכמובן נורא מוסיף לאגו. אבל זה מתחיל להיות קצת מטריד שחבורה של ערסים מתאספים סביבך וכל אחד מנסה לנפח את החזה יותר מהשני הרגשתי שנכנסתי בטעות לכלוב של גורילות. למזלי בדיוק חברה שלי התקשרה אלי. מה שנתן לי תירוץ להסתלק משם כי "מאמי" צריכה פרטיות שהיא מדברת בטלפון.

יום שני הגיעה ואיתו מכת חום. כן, זה מה שקורה שאת לבנה כשלג ואת נרדמת על שפת הבריכה כעבור כמה שעות את אדומה כעגבנייה. [מה שכן להפתעתי שאדמימות עברה קצת השתזפתי]. אבל במכת חום כמו במכת חום, זה לא רק הצבע האדום. אלא גם מיגרנות ותשישות. אז בזמן שכולם חיכו שהאגדה תגמר כדאי שהם יוכלו לאכול אני חיכיתי שהיא תגמר כדאי שאני אוכל ללכת לישון. מה שכן כבר הרבה זמן שלא הייתה לי שינה חזקה כמו זו. הייתי גמורה לגמרי.

ולפתע הגיע לו הלילה האחרון שלי באילת. כמובן שאני לא אשאר במלון. אבל מסתבר שהתוכניות שלי לא הלכו כמתוכנן ונרדמתי. למזלי[לפחות זה מה שחשבתי בהתחלה], קיבלתי SMS בלילה מידיד של חברה שבחיים לא פגשתי שגם הוא באילת ואם בא לי להיפגש. כמובן שהסכמתי, כי אני מודה באשמה שאף פעם לא ראיתי בשעות שינה דבר חשוב במיוחד. אז נפגשנו. הבחור היה נראה קצת מוזר אבל חשבתי שאולי הוא סתם יוצר רושם כזה. לא צריך למחוק מישהו סתם על ההתחלה. אחרי כמה דקות הוא הציע שנעלה לכדור הזה שבטיילת. לא הייתה לי התנגדות.אני ממש אוהבת דברים מהסגנון הזה שיהיה כמה שיותר מהיר ושימשך כמה שיותר זמן.אז עלינו. אבל אחרי שירדנו ובאמת ישבתי ודיברתי עם הבנאדם, הבנתי משהו. לא טעיתי, הבחור באמת יצור מוזר. אז אחרי שניסיתי לרמוז לו בעדינות שילך והוא לא הלך. פניתי לתוכנית ב'. ניגשתי לאיזה בחור שעובד בטיילת והתחלתי לדבר איתו. בסופו של דבר הוא הבין שהוא לא קשור והוא התחפף משם. בזמן הזה כבר התחיל להופיע הבוקר. מה שגרם לי למצוא את עצמי עם ההורים בדרך לשייט. מה שהסתבר כשייט בספינת "טייפון" שנוסעת מהר ועושה עצירה בחוף האלמוגים איפה שכולם צוללים שמה. פתאום המדריך [הבחור היחידי שהיה בערך בגילי, אגב]. מוציא שנורקלים ואומר שאנחנו יכולים לרדת לצלול. לא הייתי עם בגד ים אלא עדיין עם הבגדים מהלילה. אבל אני ממש אוהבת ים. שאני אוותר על להכנס?! אז לקחתי כמה רגעים אבל בסופו של דבר התפשטתי ונשארתי עם חזייה ותחתונים וקפצתי ראש למים. זו הייתה הרגשה טובה, במיוחד בשל העובדה שנעצרתי סנטימטרים ספורים מעל שונית אלמוגים ועליתי בדיוק בזמן למעלה בלי להתנגש.

וכרגיל התמונה המסורתית של אילת שלא רואים בה ממש משהו.

חג שני שמח.