לגמור ממחשבה

במקום שכולם לובשים את אותם הבגדים. במקום שמצייתים לפקודות. במקום שבשביל להגיד שלום אתה צריך להצדיע. במקום שאסור לך לגעת. במקום שאסור לצחוק כשבא לך. מחפשים את ההנאות הזמניות. בשביל לדעת שאת עדיין מסוגלת להרגיש. ושהצל שלך שונה משל כל השאר. שאת מתבלטת, אפילו רק בעיני עצמך. את רואה את השוני ומנסה לגעת בו. יש לנקוף לזכותך שמידי פעם את אפילו מצליחה. אך שהוא נוגע בך, את לא מצליחה להרגיש. מגע. הוא איננו. הצל שלך שונה, אך רק הוא. אז איתו את מתחבקת בלילה. בוכה לו בשקט בלי שאף אחת בחדר לא תשמע. ולאט לאט הוא עוטף אותך. הצל השונה הזה. המשונה. ועכשיו את כבר מתבלטת בעיני כולם.

זה קצת קשה לפעמים להבין מה הולך שם. בין נגיעה אחת לשנייה. לא עובר יותר מרגע. היא נסחפת, אתם מבינים? זה לא בהכרח רע. אבל, אתם יודעים. סוג כזה של בחורה. זה לא בהכרח משהו שכולם אוהבים. הרי, כולם מוקסמים מיופייה. ושדיה, כן שדיה העגולים המושלמים. לפעמים כל כך הייתי רוצה לחפון כאלו בעצמי. אבל אתם יודעים, היא נסחפת. ואני לא כשאר הגברים, אני עומד בפיתוי. בהחלט עומד, עומד יפה, חזק, איתן. רק, בנינו. העיניים שלה, רודפות אותי בחלומות אך גם שם אני עומד. מול הפיתוי. בהחלט עומד, אם אתם מבינים. עומד יפה, חזק, איתן. מול העיניים שלה, עמוק בתוכן אני נבלע.