לגמור ממחשבה

שהייתי קטנה, בכיתי הרבה. אז אמרו לי שלא תמיד צריך להראות לכולם. לכן החלטתי לשמור דברים בבטן. אני לא אשקר לכם, אני עדיין בוכה לפעמים. אבל רק כשיש פצע שרואים. כי את מה שלא רואים, למה לגלות? צריך לשמור סודות לבטן. בשביל שתהיה מלאה ולא תקרקר. זה לא נעים שהבטן משמיעה קולות ליד כולם. מידי פעם, כואב לי שם בבטן. אז אני הולכת לאיזה רופא שמלטף בכל הגוף ועושה לי קצת נעים. אבל, כמה שעות אחר כך, כואב לי שוב. ואני חוזרת לרופא ובלב מבקשת שאולי הפעם הוא יתן לי תרופה יותר חזקה. אבל הוא שוב מלטף אותי בכל הגוף ועושה לי קצת נעים.





כמה מוזר אבל שגרתי לכתוב פה.

פה.