לגמור ממחשבה

הרבה זמן לא כתבתי, לפחות לא לפה. לא כי לא היה לי מה לכתוב, אלא כי לא רציתי להעלות את זה לכתב או שסתם לא מצאתי ניסוח עולם למחשבות שצצות לי בראש.אחד הדברים שהכי מקשים עלי למצוא ניסוח הוא העובדה שמחשבות שלי מתחלפות במהירות כלכך גדולה שלא תספיקו למדוד את אורך הזין של "הרווק" וכבר תהיה לי מחשבה אחרת בראש. אבל למרות הכל החלטתי לנסות לכתוב פוסט, נראה מה יצא. מה שבטוח הוא לא ידבר על "נבכי רגשותיי", כי כבר ממזמן זה לא בלוג אנונימי. מה שאומר, שצריך לשקול בהרבה יותר כובד ראש כל מילה שאני מקלידה פה.

אז מה? סוף שנה. כן, זה כבר פה. לפחות מבחינתי וכמו שאני מתארת לעצמי להרבה תלמידי י"ב אחרים. אם מתחילים להריח את הסוף שעולים לחטיבה העליונה, לכיתה י'. אז בי"א אפשר ממש להסתכל,וזה נראה כל כך מפתה בי"ב מתחילים לגעת ועכשיו כבר טועמים אבל עד שסוף סוף הביאו לנו את המנה הנחשקת וטעמנו ממנה מסתבר שהטעם הזה באמת טעים כמו שהוא היה נראה, אז מנסים לדחוס כמה שיותר. וקצת קשה לעכל שדוחסים כל כך הרבה, בזמן כזה קצר.למרות שרואים שעוד שנייה הכל נגמר. אבל אי אפשר להפסיק לבלוס, כי ברגע שמתחילים אי אפשר לעצור.

אז בזמן שאני מנסה לעכל את המנה הזאתי. מגיעה מנה חדשה, שלא מריחה כל כך טוב. ולא מפתה במיוחד ויש כל מיני כללים בשביל לאכול אותה. לא משנה אם נאהב או לא את המנה הנוכחית, למנה הזאת אי אפשר לסרב. כי המארח שמגיש אותה לא ידוע בסבלנותו ואתה צריך לאכול הכל בתנאים שלו. יש כאלו שמכירים אותו בתור, צה"ל.

אפרופו אוכל, ביום חמישי אני ואלעד הלכנו לנו לאכול ב"פאפאגיו", [למי שלא יודע מסעדת בשר, של אכול כפי יכולתך]. בכל מקרה, בשעה הראשונה הכל היה טוב ויפה וקיבלנו בשר כמו שצריך ומילאנו את קיבתנו הריקה בבשר. ופתאום בשעה השנייה, חיכנו וחיכנו והבשר לא בא. בשלב מסוים, אחת המלצריות באה אלינו עם הצלחת של הקינוחים, לשאול אותנו איזה קינוח אנחנו רוצים. כמובן שהעמדנו אותה על טעותה ואמרנו שאנחנו מעוניינים בעוד בשר. אחרי כמה דקות הגיע המלצר עם בשר, אבל מה הוא היה קר, אפילו מצאתי גושי קרח קטנים אליו. בשלב זה לאחר התייעצות קלה עם אלעד. הלכתי לאחראי משמרת והתלוננתי בפניו, מיד הגיע לנו פיצוי של שנאפס אפרסק "על חשבון הבית" ואמרו לנו שתכף יגיע הבשר כשהוא הגיע הוא היה "רר" לחלוטין. כבר יצא לנו החשק לאכול עוד וביקשנו את הקינוח. כשסיימנו, את הקינוח והגיע שלב החשבון, ביקשנו לדבר עם האחראי משמרת. אחרי שאלעד ואני הסברנו לו את העניין, הוא לקח את החשבון וחזר עם חשבון חדש עם הנחה של כמעט 100 שקל מאה שאומר שבמקום לשלם 250 ₪ שילמנו 150 ₪ , ככה שיצא בסדר. אבל לא נראה לי שנחזור למסעדה בקרוב.

ובנימה זו, נראה לי שהלכתי לחטוף איזה משהו לאכול.

בתיאבון.