לגמור ממחשבה

כל כך רוצה שמישהו יבין.

אבל אף אחד לא מבין.

זה כנראה בגלל שאני רוצה לומר,

אבל בסופו של דבר שותקת.

יש לי כמה וכמה כאלה.והם כאלה חמודים.

אבל לא הייתי עושה אותם.למה?כי הם בני 3 וחצי P:

[פדופיליה עדיין לא עושה לי את זה]

אבל זה ממש מצחיק לראות ילדים בני 3 וחצי רבים על התשומת לב שלי!

והם כזה :

אח שלי "מה אתם חושבים על אחות שלי?נכון שהיא חמודה?" [מאיפה הוא מוציא את המשפטים האלה?]

חבר א' "כן היא חמודה והיא תיהיה חברה שלי"

חבר ב' "לא,היא חברה שלי,אני אוהב אותה"

אח שלי מקנא "אז מה היא אחות שלי ולא שלכם"

חבר א' "אבל היא חברה שלי ולא שלך"

אח שלי בא ונותן לי חיבוק כדאי להראות להם שהוא יכול.

ואז הם מתחילים להלחם.

הזוי P:

[בהזדמנות אולי נספר על "המחזרים" האמיתיים P: ]

אי אפשר איתם,כל פעם שהם רבים אני זו שצריכה להפריד.

כל פעם לאחר הריבים.כל אחד ניגש אלי בזמנו החופשי.

למה הם נגשים אלי בזמנם החופשי?כדי להתלונן על השני.

כדי לשמוע את דעתי בעניין.

כדי שאני אתן חיזוק ויתמוך בדעה.

וככה הוא\היא יוכל להיות מרוצים יותר ולהיות משוכנעים.

ואני כבר ממזמן למדתי לא לנקוט עמדה.

לומר תשובה מתחמקת.

לא ישירה.שכל אחד יכול לפרש אותה בדרכו שלו.

ככה זה איתם.

עם הילדים הקטנים שלי.

אבא ואמא.