לגמור ממחשבה

אני קמה פותחת את העיניים ופתאום אני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה שלי עירומה ופתאום כבר בוקר. כן, זה מה שקורה שחסרות הרבה שעות שינה ואת מחכה בחדר שלך עירומה עד שיהיו מים חמים. כי באמת שהדלקת את הדוד לפני אז מתפשטים ומורידים את הבגדים כדאי להיכנס למקלחת ובהפתעה מגלים שהמים קרים. וכבר למי יש כוח להתלבש שוב. אז נכנסים לחדר ונועלים אותו ולוקחים איזה ספר מהדף. ופתאום בוקר.

למרות שפיתחתי סוג של סהרוריות.[בגלל סוג של מצב רגשי]. אני יכולה לומר שזה היה ממש טוב. ואם הוא לא היה כזה הייתי כותבת עכשיו פוסט במקום לשכב במיטה ולהתכסות מתחת לפוך או סתם לבהות בטלוויזיה ולאכול מקופסה ענקית של גלידה כמו שכל סרט אמריקאי אומר לנו שצריך לעשות אחרי שאהוב ליבך נפרד ממך. אבל אני משאירה את זה לנשים שמעוניינות לבזבז את הזמן שלהן או סתם להשמין. הרי אם תשבי כל היום בבית ותרחמי על עצמך איך באמת תתגברי על הפרידה?!

אז הלכתי כל יום לבית הספר.טובנו, למען האמת ויתרתי על יום שני ובעצם גם חמישי. אבל למה אתם נטפלים לקטנות? העיקר ששום יום לא נשארתי כל היום בבית. אז חזרה לעניינו, בזמן שהייתי בבית הספר לא סתם שהייתי בבית ספר אלא אפילו הלכתי להתעמת עם כמה מורים ולהשלים דברים שאני חייבת להשלים. ככה שמי יודע אולי חלק מהמגנים שלי באמת יהיו נורמאליים. מה שבאמת חשוב זה שסוףסוף היו "אודישנים" להצגת סיום או איך שלא תקראו לזה.. והבית ספר שלנו ידוע בתור בית ספר שממש משקיע בעניין. לכן נורא הופתעתי לגלות במאי פוזל, חסר שיניים, שנראה שהוא לא מבין כלום מהחיים שלו, בטח ובטח שלא במשחק. באמת שאני לא אומרת את זה רק בגלל המראה שלו. כי שהוא נתן לי ולעוד שניים לאלתר הוא נתן לנו סצנה נורא מורכבת שיש בה כל כך הרבה מה לעשות. האחד הוא "סטאר", הבחורה השנייה ואני מעריצות שרופות. אחר כך הוא אמר במילים אלו ממש "בואו אני אנסה להקשות עליכם הסטאר הוא אחד שנמאס לו ממעריצות". מה אני אגיד, הוא פיתח את הסצנה בכל כך הרבה דרכים עכשיו[לא]. הו וול, אני מניחה שאם אני אקבל תפקיד שאני אהיה מרוצה ממנו, אתם תקראו בפעם הבאה שהוא במאי ממש נפלא. אבל, בנתיים אני אמשיך להתלונן. כי זה לא מישהו שהייתי מסכימה לשכב איתו בשביל תפקיד. בטח ובטח שלא במסיבת סיום של בצפר.

בדיוק שסיימתי את "האודישן" גיליתי שפספסתי אוטובוס שעובר רק אחת לשעה שהוא הדרך המהירה ביותר להגיע לתחנה שממנה יוצא האוטובוס לבית. בהיותי כולי ממורמרת על זה שפספסתי את האוטובוס, פגשתי מישהו מהכיתה שלי שלהפתעתי הציע להסיע אותי עד לתחנה שממנה יוצא האוטובוס הביתה. התחנה אפילו לא הייתה בכיוון של הבית שלו. מה שגרם לי להיות מופתעת לטובה מאותו אחד, כי מההכרות שהייתה לי איתו במהלך השנים. לא ציפיתי שהוא יעשה דבר כזה. לכן חזרתי לי מחויכת הביתה.

לעומת זאת יום למחרת סיימתי מאוחר. מה שגם לא אכלתי כל היום. אז במהלך הנסיעה באוטו עם אמא ציינתי בפניה שאני רעבה ושבא לי לאכול "מג'אדרה". מאיפה זה בא לי פתאום אני לא יודעת. אבל מה לעשות, התחשק לי. אז נכנסו לאיזו חומוסייה שאמור להיות שמה גם "מג'אדרה". לצערי, הם כבר היו סגורים. לשמחתי, עדיין הבעלים היו בפנים ועל הדלת הייתה מודעה של דרושים עובדים. אז כנראה שאני מתחילה לעבוד שמה בשבוע הבא. כסף! הנה אני באה!

לפני שהתחלתי להרוויח כסף. התחלתי לבזבז אותו. כי אתמול פגשתי את מאי בתל אביב. והרי, אי אפשר לנסוע לתל אביב בלי לבזבז כסף רק הנסיעה עולה כסף. אבל כסף קיים בשביל שיבזבזו אותו. או כדאי לחסוך למטרה מסוימת. מכיוון שאין לי מטרה לחסוך אליה. אז אני מבזבזת [בגבול ההיגיון כמובן]. אז בזמן שפטפטנו כיאה לשתי נקבות. הסתובבנו ברחבי תל אביב ואפילו כל אחת מאיתנו קנתה מכנס. חוץ מזה,מדדתי מחוך שישב עלי ממש יפה ונתן לי להרגיש שאני כוסית. אבל כמו שאמרתי הבזבוז נעשה בגבול ההיגיון. ככה ש500 שקל על מחוך לא בזבזתי. אבל יום יבוא והוא יהיה שלי. אחר כך הלכנו לאכול במסעדה טבעונית. ככה זה שנמצאים עם צמחונית במקום המבורגר רגיל מקבלים המבורגר מעדשים ונבטים. אבל היי, שלא תחשבו שאני מתלוננת זה היה טעים דווקא. החלק המוזר היה שבתור קינוח לקחנו מעין כדורי שוקולד, רק מה. הם הכניסו שמה טחינה. בואו נגיד את זה שזה לא שילוב ממש מוצלח. אבל מה שגרם לנו להנות הכי הרבה המהלך היום. הייתה העובדה שאף אחד לא התלונן על זה שאנחנו שותות דיאט קולה במקום קולה!

לסיום של השבוע הזה הלכתי לי להתארגן למסיבה. שתכלול הרבה אלכוהול. מה שמאוד מתאים לי עכשיו.

ו,זהו.

פחד. משהו שמשותף לכולם. בני אדם, חיות ומרוקאים. החוכמה היא להתגבר על הפחד ולעשות משהו למרות שהוא מפחיד אותך. אחד מן הפחדים שלי זה מחטים, בעיקר שהם מחוברים לאיזה מזרק. במיוחד שאני יודעת שהמזרק הזה נכנס לגוף שלי ומוציא או מכניס אליו משהו. לכן אני מאוד גאה לספר שהתגברתי על הפחד ותרמתי דם. רק מה שחבל הוא שעם המזל שלי אני מהאנשים שלא ממש מגיבים טוב לאחר ההתרמה, מה שאומר שהייתי מנוטרלת לכמה שעות טובות. אבל התגברתי! ברובי. היד עדיין לא במצב משהו [אזהרה! כדי שלא תגידו אחר כך שלא אמרתי. התמונה לא לבעלי לב חלש], אבל אני לא מתלוננת.

יחסית לגודל המדינה שלנו יש בה לא מעט מקומות יפים שאפשר לטייל בהם. אחת האטרקציות הוא לעשות את שביל חוצה ישראל. חשבתי לשתף אתכם בחוויה שלי משביל חוצה ישראל.

כל הזכויות  על צילום התמונה שמורות לאלעד.

[אגב, לכל מי שלא זיהה זוהי תחנת הכוח ברידינג תל אביב].

לקראת סוף השנה והבגרויות. מצאתי זמן נהדר להסתכסך עם המורים שלי. אני אומרת לכם, יש לי כישרון בעניין הזה. אבל כמו שאני מעולה בלהיכנס לצרות. פיתחתי גם מיומנות מדהימה של לסדר אותן. מה שכן, בעודי כותבת את הפוסט הזה אני יודעת שאני הולכת להסתבך בעוד משהו. וכבר נרקם במוחי פיתרון לבעיה. אתם בטח תוהים למה לא להימנע מהסיבוך אם אני יודעת שהוא צפוי לבוא. אז התשובה לעניין היא אם אני בקטע של להיות כנה עם עצמי, אז אולי כי אני מאמינה שהפיתרון שלי לעניין יהיה יותר טוב בשבילי מהמצב הבסיסי בלי להיכנס לבלגאן. בכל מקרה אני מקווה שאני באמת יעשה את מה שהכי טוב בשבילי.

כלכך בא לי כבר שהתקופה הזו של הלחץ המטורף בלימודים תעבור כבר. מצד שני אני לא באמת רוצה לסיים י"ב.

החובות שלי קוראות לי.

ביי.

ביום שישי,הייתה אזכרה לסבתא. לשמחתי זה עדיין כואב. כן,לשמחתי. כי זה שזה עדיין כואב, מוכיח שלא שחכתי אותך. כל מראה של פסנתר מעורר צביטה בלב. כי אני כבר לא יכולה לנגן לך מנגינה חדשה שלמדתי. ואת לא שם לנגן לי ולראות אותי רוקדת לצלילי הפסנתר. את לא שם לשבח את הנגינה שלי או לתקן טעות באקורד. את לא שם כדאי להגיד שחבל שכמעט ורק את רואה אותי רוקדת. ואני לא יכולה לומר לספר לך כמה השתנתי בזמן הזה. לספר לך שעכשיו אני כן רוקדת. אומנם, לא כמו איתך. כי זה אף פעם לא יכול להיות כמו איתך. הרי את מכירה אותי מהיום שנולדתי, אפילו גדלתי חלק מהזמן בבית שלך. הייתי מספרת לך יותר מלאמא. או מהחברות. היית הכי קרובה אלי שרק אפשר.

אני כל כך רוצה ללכת איתך לקונבסטוריון, שנלך ביחד ואני ארגיש שוב כמו ילדה קטנה שבטוחה מהכל. [ילדה קטנה שנכנסת לעולמות קסומים משלה כמו שקרה לי היום לרגע שהסתכלתי בליקוי ירח]. רוצה לחבק אותך. לראות אותך צוחקת מהבדיחות הפנימיות שלנו. לטוס איתך לחו"ל כמו שתמיד אמרנו שנעשה שאני אגדל. אבל אני גדלתי ואת לא פה לטוס איתי.

עכשיו, אני בוכה כמו שהייתי בוכה מעל הקבר שלך אם הם לא היו שם. מדהים איך שכל המשפחה הזו התפרקה בלעדייך. איך שכל החרא יצא החוצה. אבל אני משתדלת לא להתנתק מהם לגמרי. כי אני יודעת שזה חשוב לך. אני יודעת שאם הדברים יתדרדרו עוד קצת אף אחד לא יגיע לאזכרה שלך רק כי הם רבו אחד עם השני. אז אני משתדלת לא להוסיף שמן למדורה.

אני מתגעגעת אליך סבתא. אף אחד לא מבין כמה אני מתגעגעת. אולי כי רוב האנשים לא חשו כזו קירבה לסבא וסבתא שלהם. אולי כי חושבים שאני קטנה מידי, ביחס לחלק מהם, לכן זה לא יכול להיות לי כל כך משמעותי. אולי כי סבתא לא נחשב לקירבה ראשונה. למען האמת זה לא ממש משנה למה. אני רק יודעת שאת היית מבינה.