6:15 בבוקר לקום לנסוע לבית הספר.
7:30 מתכונת.
11:00. חזרות למשחק.
16:00 חזרות לריקודים.
19:00 חזרות מסוג אחר.
22:30 מסיבה.
ככה רוב הימים שלי נראים בתקופה האחרונה, ואני אוהבת את זה. לא, אני מתה על זה. אין דבר שמסב לי יותר אושר והנאה מלהתרוצץ כל היום ככה שבקושי יש לי זמן לישון. ככה, תמיד בתקופה הזו, של אפריל,מאי,יוני. הכל נורא עמוס וצפוף. אני מרגישה ככה שאני ממצה את עצמי, שאני לא סתם שורפת את הזמן. למרות, שאני גם נורא אוהבת סתם לשבת בחדר, עם מוזיקה ולקרוא איזה ספר טוב. אני יותר אוהבת שאין לי זמן, שאני יכולה להתלונן שאין לי מתי לקרוא את כל הספרים שאני רוצה לקרוא.
פתאום, היום שישי הזה. שאומנם חזרתי מיום האתמול רק בצהריים הביתה. אבל מכורח האילוצים נשארתי בערב בבית. עם אחי הקטן שמנסה להציל אותי מהרעים [אמאבא], כי הוא הגיבור ואני הנסיכה. פתאום, אחד הרעים מדליק את הטלוויזיה, ערוץ 2. התוכנית האחרונה לעונה של "מועדון לילה". "תרשום תרשום" מישהו פתאום אומר. ואז סוף סוף נפל לי האסימון מאיפה זה לקוח. כבר כמעט שלושה שבועות שזה מציק לי. לחשוב שאם הרע המרושע הזה לא היה פותח את הטלוויזיה. הנסיכה הייתה ממשיכה לתהות במשך שבועות. אבל זה כבר מאוחר, הגיבור עייף מכל המלחמה והולך לישון. והנסיכה מורידה את השמלה שלה ועוברת לפיג'מה, היא נראית כמו כל אחת אחרת. עכשיו שהצילו אותה, יש לה זמן לשכב במיטה שלה ולקרוא ספר טוב. ולשמוע את המוזיקה שעושה לה נעים באוזן. רק חבל, שהיא מכבה את האור והולכת לישון, אין מי שיתכרבל איתה מתחת לשמיכה. יחבק, ינשק ויעשה לה נעים בגב. אבל, למרות זאת היא יכולה לחייך לעצמה ולהגיד שטוב לה עכשיו.
אגב,
הייתי ביום הסטודנט בתל אביב, חילקו שמה קונדומים חינם.
ככה שיש לי הרבה קונדומים. מישהו רוצה לעשות בהם שימוש? P:
שיהיה לכולכם המשך סופשבוע מהנה. ותיזהרו לא להישרף במדורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
