אז לאחרונה פיתחתי לעצמי שיטת יחס חדשה, זתומרת שיטת יחס-שלי-לאנשים-שסובבים-אותי חדשה..
זה אפילו לא באמת לאחרונה, זה כבר כמה חודשים שזה נמשך ככה.
לא משנה!
(פוקוס>) היא ממש נהדרת! הרעיון שעומד מאחוריה הוא מאוד פשוט, משהו בסגנון הזה:
טוב, לא בדיוק, אבל זה דיי קרוב.
הגישה שלי היא יותר לכיוון של ה-'להתעלם כי אני יכולה'.
אנשים בדרך כלל אוהבים שהכל מתנהל לפי איך שהם רוצים שהוא יתנהל, להתנהג איך שהם רוצים להתנהג, להבין מה שהם רוצים להבין.
גישה נחמדה, אבל לא רציונלית. זאת אומרת, לא הכל סובב סביבי, לפחות לא עד שאני אהיה ג'סטין ביבר הבא. (חהחהחה)
בכל מקרה, אמרנו פוקוס, אז הגישה שלי. לקח לי הרבה זמן לפתח אותה, ומגיע לה קצת זמן במה משל עצמה.
הגישה: "אני אומרת שצריך פשוט להתעלם, או בעצם להשלים. צריך להשלים עם העובדה שהעולם הוא לא מקום מתאים לאגואיזם, לא הכל יקרה כמו שאנחנו רוצים שהוא יקרה. למען האמת, העולם ידפוק אותנו כל כך הרבה פעמים שלפעמים נחשוב שהוא נגדנו, אבל הוא לא. (נוו באמת, לעולם אין רצון משלו.. דהה.)
אבל הרעיון הוא יותר להבין מה עומד מולך, אם יש לך קשר נפלא ורומנטי עם בן זוג שמפחד מהתחייבות, אז תן לו את החופש שלו לראות עוד אנשים. כי תכלס, יש לך משהו שאין להרבה אנשים, יש לך קשר נפלא ורומנטי. אבל שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומרת שצריך להשלות את עצמנו ולהגיד "הוא בוגד כי הוא לא בוגר, נוותר לו" מה זה משנה למה הוא עושה את זה? אם זה עושה לו טוב שיעשה את זה. אבל למה זה צריך לעשות לך רע?
לא כולם יסכימו איתי בדוגמה הזאת ספציפי, זאת אני המוגזמת מידי אולי. אז בפשטות: אם משהו לא פוגע בך אישית, מה אכפת לך?
שתי בחורות רוצות להתחתן, זה לא מפריע לי אישית. אז בסדר, שיעשו את זה! אני אומרת, למה לא? זה לא מכאיב לי.
זה לא שהם יכריחו אותי להיות איתן במיטה בליל הכלולות.
חלק מאוד חשוב בגישה שלי, הוא לא לקחת מקום בקבוצות חברתיות, הכוונה; ימנים, שמאלנים, סטרייטים, להטבים, סוציאליסטים, מגמת תיאטרון ועוד..
כי הקבוצות האלה קובעות דיעה אחת לכל משתתפיה. ואני אקח את זה לדוגמה מאוד מאוד פשוטה בשבילי; אני לא סטרייטית, לא ביי סקסואלית, לא לסבית. אני לא מתחת להגדרה, כי יכול להיות שיום אחד אני אתאהב באישה כל כך שאני ארצה לבלות איתה את שארית חיי, זה יכול לקרות. הכל יכול לקרות. עוד דוגמה פשוטה בשבילכם; אני לא שמאלנית, לא ימנית. אני לא בעד עזה וחושבת שצריך היה לתת למשט לעבור, למען האמת היה מגניב אם היו מושיבים את כל חברי המשט בכלא לכמה זמן (אחרי בירור שבאמת היה נשק על הסיפון) אבל (והוא דיי גדול) אני חושבת שצריך לתת להם מדינה משלהם, ושמה שקרה כאן כשהוציאו את כל התושבים לטובת מתיישבים חדשים, זה הדבר הכי אגואיסטי ומטומטם ששמעתי, מצד שלישי, אני לא רואה דרך אחרת שהיא לא אוטופית ורציונלית לבצע את זה. אם ללכת עד הסוף עם הגישה שלי, הייתי אומרת שהמדינה הזאת הייתה צריכה להיות משוטפת.. של שני העמים. אבל אם זה היה אפשרי, והעולם היה מאמין בגישה שלי ופועל לפיה, אז כנראה לא הייתה בכלל סיבה ליהודים לעלות לארץ, ואוטופיה היתה שוררת בכל אחד מאיתנו. (צחוק גדול)"
פוקוס וזה>
"קודם כל, מספיק עם האנחנו הזה. אין אנחנו. יש רק אני
בעולם, חמישה מיליארד אני, שחוברים לקבוצות ומתפצלים
כל הזמן לפי אינטרסים או מניפולציות חיצוניות. לי אין שום
אנחנו, אפילו לא עם המלכה. כשאתה חי באנחנו, היכולת
שלך להשתנות ולהתגמש היא אפסית. כולם מחזיקים אחד
את השני בקרסוליים, אף אחד לא הולך לשום מקום אלא
אםכולם הולכים. ראיתי את זה בהודו, אתם היחידים
שמטיילים בקבוצות כאלה גדולות. אז עכשיו, כל אחד מהאני
האלה צריך למצוא בעצמו את תוכנית הגמילה שלו. זה מאוד
פשוט: אתה לא רוצה מלחמות וצרות? לא צריך." (באדולינה, עמוד 54)
אם כבר הגענו למקום הזה, כמובן שאפשר להבין שהגישה שלי תומכת בכל גישה אחרת, כי מעצם היותה משלימה עם הכל, היא משלימה עם כל הגישות האחרות. אתם נגדה? לא מבינים אותה? הדבר הכי מפגר ששמעתם אי פעם?
אז זה לא באמת משנה לה!
לי זה קצת יותר משנה, אני אשמח לדעת מה אתם חושבים, אם זה יעבוד על אנשים אחרים וסתם אם יש לכם שאלות, או שאתם מתנגדים,
או כל דבר אחר... אז אתם מוזמנים להגיב! סתם, תעשו מה שבא לכם. אני לא מחייבת אתכם אומשהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shaketi