" אם ישלך חלום , אל תתן לו ללכת , לך אחריו כל הדרך ... "

וואוו הודו עבורי הייתה חוייה מסקרנת וקסומה כאחד.

אני ממוצא הודי, ההורים שלי הודים אך נולדו בישראל.

אני חייבת לציין ששום דבר לא הכין אותי לחוות את מה שחוויתי שם.

בשלושה ימים הראשונים היינו ב"מלון" במומבאי שיש לומר שהרגיש לי כמו אכסנייה, ביום השני טיילתי בבזאר שזה מעין שוק המתמשך לאורך כל הרחוב ועד כה לא קיבלתי שום הלם והרבה בזכות סבתי שלימדה אותי המון.

ביום השלישי נסענו לכל הערים שבהם היו הכי הרבה רוב יהודי ומשם סבא וסבתא שלי מצד האמא הגיעו.

נסענו לבית כנסת שבו סבתא שלי ומשפחתה התפללו וביקרנו עוד בתי כנסת, בית קברות של קבר אחים והחוויה שם הייתה מאוד עצומה.

היום הזה היה ממש קשה לי, פתאום באמת הבנתי איפה אני נמצאת, כאילו התודעה הגיעה לי ברגע שהייתי חייבת להתפנות והבנתי ששירותים נקיים אני לא אמצא, לפחות לא באיזור שבו הייתי נמצאת באותו רגע.

בכיתי והרגשתי שאני נמצאת במצב שאני לא יודעת איך אתגבר עליו, אין ספק שאלו היו רגעים ממש קשים עבורי.

לאחר היום הזה היה לי טיול מאורגן של בערך שבועיים וחצי, טסתי טיסות פנימיות, הייתי ברישקיש היה לי מדהים שם.

הייתי בדרום, מונאר הייתה נפלאה, קוצ'ין ממש ירוקה ומלאה בפירות ים ובדגים,הייתי גם בקאניאקומארי מקום בו נפגשים האוקיינוס הפסיפי, ההודי והים הערבי ויוצרים נקודה ייחודית במינה.

טסתי לדלהי ולאחר יומיים נסעתי במשך יום שלם לערים ולכפרים שבו היו חיים המשפחות שלי, בפאנוול,טנה וקודלי אמבולי, זה היה יום עוצמתי ומרגש ללא ספק, קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ולא רציתי לעזוב את האנשים.

היה לי כ"כ כיף ומסקרן מפתיע לנוכח כל המראות הריחות המנטליות ולמרבה ההפתעה למרות שכל חיי ספגתי את הטעמים והמסורות בבית סבתי וסבי לא האמנתי כמה הודו יכלה להפתיע אותי שוב ושוב, כ"כ השאירה לי טעם של עוד.

לסיכום טעמתי כ"כ מעט מהמדינה הזאת אין ספק בכלל שאבקר שוב בתקווה שבקרוב