מרחק..

כמו שכולכם (?) יודעים, צה"ל תוקף בעזה עד עכשיו. תושבי שדרות ואשקלון ועוד מעט גם אחרים, חיים בפחד, ולנו אין מה לעשות בקשר לזה.

נכון שכולנו מחכים שהמצב ישתנה לטובה אבל כרגע עלינו רק לקוות.

לקוות שיגיע היום שכולם יהיו חופשיים.

לקוות שיוכלו בלי פחד לצאת מהבתים.

לקוות שנוכל לנהל חיים רגילים.

לקוות שיהיה שלום.

לקוות שתהיה תקווה

תקווה לעולם.

תקווה לחיים.

תקווה למשפחה.

תקווה לחברים.

תקווה לבית הספר.

תקווה לבילויים.

אתם בטח חושבים שאת המדינות האחרות זה לא מעניין.. תתפלאו- זה כן! ארצות הברית, אנגליה, ועוד מלא מדינות, יודעות על כל צעד וצעד שצה"ל עושה, וזה לא ממש משמח אותנו. חדשות אנגליה, חדשות ארצות הברית- כן, זה לא רק אצלנו ובעזה. העניין הזה מסקרן עוד המון מדינות.

מה יהיה עם הצבא שלנו שמנסה להגן עלינו מלא זמן?!

למה זה אצלנו?

מה יהיה עם תושבי שדרות?

מתי זה ייפסק?

מה יהיה עם תושבי אשקלון?

מקווה שכולנו נרגיש טוב,

                                 דנונה.