כמעט חודש שאני על מדים
כמעט חודש שאני חוזר רק סופ"שים הביתה ומנסה נואשות לדחוף שבוע שלם לשלושה ימים שאני בבית
אני יכול להכריז רשמית שלמדתי געגוע מהו
מדהים אותי כל יום מחדש אילו עוצמות יש בי
וכמה אני כמהה להיות שלוש שעות נסיעה ברכבת מהמקום בו אני נמצא
כל יום ראשון אני אורז תיק ונוסע לחיפה
בתיק שם בגדים קצת ממתקים תרופות ועוד כל מיני שטויות
רגע לפני שאני נוסגר את התיק שאף אחד לא מסתכל אני נושף לתוכו
כאילו מכניס אוויר לתיק
שמגיע לחיפה ופותח את התיק במוחי האויר הזה מתפזר ואיתו חלק מהזכרונות מהבית ההוא שלפני שלוש שעות עזבתי
זכרונות על ליל אמש עם איתמר
זכרונות על אמא ואבא סביב השולחן
נוגע בשפתיים ובודק אם נשאר קצת מהרטיבות של איתמר עליהן
והגעגוע עולה
מסתכל על הלוח שנה שתלוי בחדר
"טוב.. עוד 4 לילות אתה בבית"
מנסה לשקר לעצמי ולהסביר שזה רק שבוע
אבל מהר מאוד קופצות המחשבות חזרה לראש
על החיים השלמים והמלאים שהשארתי מאחור
על אהבת חיי שכל לילה שאני לא ישן איתה איני מרגיש כלל שישן
מתחילים ללמוד
מתמלא בידע חדש ומעניין
חברים חדשים
חוקים חדשים
מראה חדש לחלוטין
כולם נראים אותו דבר
אבל כלכך שונים אחד מהשני.
אחריות
שעות לא סבירות
ובאיזשהו מקום- סיפוק.
בכל הזדמנות שיש לי אני מתקשר לאיתמר
גם שאין לי מה לספר רק לשמוע אותו אומר היי או מספר לי איך עובר עליו היום
כאילו אני לידו..
פותח את האייפוד ומסתכל על תמונות שלו
מלטף אותן כאילו הוא צמוד אליי
והגעגוע כלכך חזק
הרצון לחבק אותו
כלכל חזק שכמעט כואב
להעביר יד על החזה שלו ולהרגיש את הלב שלו מתרגש
והוא רחוק
יודע שאראה אותו רק עוד שבוע
לא פעם נשבר ובוכה
בשקט שאף אחד לא יראה
כי אסור שיחשדו.
במקום שאני נמצא הומואים לא מתקבלים טוב
כל הזמן צועקים מה אתה הומו?
תיזהר שלא תשנה ותתהפך
אנחנו לא אוהבים כאן נקבות
המקום הזה מצד אחד לא מקבל אותי
ומצד שני צריך אותי
למקלחות עוד לא העזתי להתקרב
מפחד להתקרב לשם כאילו מחכים שם להרוג אותי
ואז מגיע יום רביעי
מתחיל להיות אופטימי יותר
יודע שנשאר לי עוד לילה אחד ואז אחזור ואראה את איתמרי שלי
ובאמת למחרת
מתעורר עם חיוך
מוקדם מהרגיל
מההתרגשות לא מצליח להתרכז
עולה על רכבת
ועוד אחת
ואז אוטובוס
ורואה אותו
מחבק אותו... ומרגיש כאילו מעולם לא עזבתי
מסתובבים יחד
ואז הולכים לישון.
מסתבר שעם איתמר אני ישן הכי טוב
אפילו יותר מהבית
באיזשהו מקום.. אחרי כמעט 4 חודשים
איתמר הפך לבית שלי
למקום הבטוח שלי
הוא מקום המפלט שלי מהעולם הגדול.
רק עכשיו שאני כותב את זה אני מבין שמצאתי את מה שחיפשתי כל זמן הבלוג
המקום בו ארגיש שלם ואדע שאני רצוי בו.
בראשון בבוקר שוב נפרד לשלום עם נשיקה רטובה שמשאירה קצת רוק על השפתיים שלנו
ועולה לאוטובוס עם תיק
ובו אוויר של זכרונות
התגעגעתי לכתוב...
שונה מהשאר :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שונה מהשאר