אתמול חלמתי על איתמר,
אנחנו יושבים באריאל בביתנו ומדברים על אחיותינו, האם הן תסתדרנה בינהן כשיכירו, ואז איתמר אמר לי שהוא חושב שהוא מוכן נפשית לספר להוריו אבל הוא מאוד חושש אז כדי להרגיעו אני מציע שהתלווה אליו ביום הגילוי.הוא אמר לי שנראה לו שזה בלתי אפשרי , אז אמרתי לו שחבר שלי מצא שיקוי שכאשר שותים אותו הגוף מצטמק ומתקטן לגודל של אגודל, ממש כמו ב"אליסה בארץ הפלאות", נכנסנו לחדר בכדי לחפש בגדים חגיגיים מספיק בשביל מאורע שכזה אבל לא מצאנו כלום, החלטנו לנסוע לH& Mבכדי למצוא את הבגד המושלם, הסתכלנו על כל הבגדים עד שהמבט נלכד על חולצה תכלת עם הדפס כחול עליה שישבה ממש טוב על איתמר, הבעיה היחידה הייתה שלא היה בה כיס ולא היה לי איפה להיות,איכשהו מצאנו את אותה חולצה רק עם כיס, לקחנו אותה, איתמר שם אותי בכיס שלו ונסענו לבית הוריו,
דפיקה בדלת וכניסה, אבא יושב על כורסא הקטנה למידותיו,חלק מביטנו נשפכת משני צידי הכורסא הוא לבוש בחליפה עם קרחת ושפם של היטלר, ואמא לידו. יושבת על כסא קטן וסורגת משהו כתום, ברגע שנכנס אמא מיד קמה ומחבקת ואבא מתנצל שהוא לא יכול להגיש את היד כי היא כואבת לו והוא לא מרגיש טוב, איתמר מתיישב מולם כשהאקווריום מאחוריו וכל הדגים מסתכלים עליו, ואני בתוך הכיס שואל את איתמר אם הוא מוכן, אז הוא עשה אפצ'י שזה סימן ל"כן" (לפני סיכמנו שאפצ'י זה כן ושיעול זה "לא") ואז איתמר מתחיל לדבר, הוא מתחיל לדבר על זה שבטח הם שמו לב שהוא מתרחק מהם ושכבר הרבה זמן הוא נמצא בטלפון ולא מגיע הביתה ומתרחק מהדת וחוסר הרצון להיות בבית ושאם הם לא היו כאלה אטומים הם היו שמים לב, ושאם הם היו פותחים את הראש הם היו שמים לב והוא לא היה צריך לדבר על זה בכלל, הוא לקח נשימה ארוכה ואמר לאמא שנכון שהיא תמיד אומרת לו שהוא הכי קרוב אליה ושהוא משהו מיוחד והוא באמת מיוחד אבל לא מיוחד כמו שהיא הייתה רוצה, ובתור אמא היא הייתה צריכה לשים לב למצוקה שלו..
באותו שלב הצצתי מהכיס והסתכלתי על הוריו וראיתי שהם בוהים בו ולא מבינים מילה ממה שאיתמר אמר, אז הסתכלתי על איתמר וראיתי שהוא מאד טעון ועל סף דמעות, הצמדתי את אוזני לחזה שלו מתוך הכיס ורעדתי מרוב המהירות של הפעימות, טיפסתי ליד האוזן ואמרתי לו שמפה אין דרך חזרה ושאני מאחוריו תמיד, ושהוא צריך פשוט להגיד להם במפורש בצורה הכי ברורה, הוא לקח נשימה עמוקה והוא אמר להם: "אני הומו".
הוא היה נסער ורעד אז ליטפתי אותו בחזה דרך הכיס זאת הדרך היחידה שיחלתי להצמד אליו באותו רגע, היתה דממה שנקטעה כשהכורסה של אבא נטעה הצידה עם רעש חזק של משהו שנשבר ומיד אח"כ הוא שאל: "מה??" אז איתמר השיב בקול יותר נחרץ וברור כמעט בלי פחד "אני הומו" , הדממה נשמרה למשך לא מעט זמן שלאחריה אמא קמה איליו ובאחת כל האורות מסביב נכבו ונשארו רק האורות על איתמר ואימו (ואני בכיס) אבא איכשהו נעלם בחושך ,נשארנו רק אנחנו ואמא ליטפה לו את הראש ואמרה שחבל שהוא לא אמר לפני כי כך התקופה של ההסתגלות הייתה עוברת כבר, איתמר בכה. אמא ליטפה לו את הראש ואני חיבקתי אותו מתוך הכיס.
האורות נדלקו חזרה ואבא כבר לא היה שם אלא במקומם הייתה דלת שאחיותיו של איתמר הציצו מעברה, איתמר הבין שהן שמעו את כל השיחה, הן יצאו מהחדר ובאו איליו וחיבקו אותו וליטפו אותו אמרו לו שהן אוהבות אותו איך שהוא ושזה דיי מגניב (מיוחד), ושאלו אם יש לו חבר או משהו, אז הוא אמר שכן וסיפר להם עליי ורק על הקטע של הגיל הוא קצת התמהמה אבל בסוף אמר גם את זה והן קיבלו את זה בהבנה, נסענו חזרה לאריאל וכל הדרך איתמר היה מבועת ולא דיבר איתי אז בדרך הנחתי לו לעכל את מה שקרה ונרדמתי לו בכיס, הגענו הביתה שתיתי את השיקוי וחזרתי לגודלי הרגיל, איתמר התקרב אליי במבט מהוסס הסתכל עליי הושיט זוג ידיים ונתן לי את חיבוק חייו (וחיי) אני כמעט משוכנע שהתחבקתי איתו באותו לילה גם שהיינו רחוקים מאוד אחד מהשני. איתמר הרים את הראש שלי מהחזה שלו ואמר :
"עכשיו אני באמת מאושר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שונה מהשאר
