שם: ג'ון רוברט ליין.
גיל:15 וחצי
בעיה:ערפד
הסבר מפורט:
ג'ון רוברט ליין שלא כמו לילי גרייס נולד ערפד, לאם ערפדה ולאב ערפד.
הוא היה בן יחיד, היורש היחיד, אימו נפטרה כשהיה בן 4 ואביו נשאר עימו. הוא לא ידע כיצד לטפל בג'ון, וג'ון הקטן נשאר רוב הזמן לבדו או בחברת פגרי חיות.
ג'ון לא ידע שיש לו כוחות, שהוא יכול להרוג, להכריח, לצוות, לשלוט..הוא ידע שהוא שונה, ערפד, שותה דם של חיות טורפות, וציפורים שטעו בדרכם כשהוא רעב, הוא שותה רק דם ואוכל רק דם.
ושום דבר אחר.
הוא לא ידע שהוא שונה עד שאביו מת כשהיה בן 10.
לפני חמש וחצי שנים.
הוא הגיע בכוחות עצמו לעיר גדולה, וסואנת, שם אף אחד לא שם לב לשוני המיוחד שלו, אף אחד לא ראה ילד קטן שמחפש קצת תשומת לב.
"למה הייתה חשובה לך כל כך תשומת לב של הזרים?" שאלתי אותו פעם
"בגלל שהייתי לבד, הייתי רעב.."
"ומה הם היו עוזרים?"
"לא כולם רעים" אמר "יש כאלה שמוכנים לעזור"
"אפילו לערפד?" שאלתי, הוא לא ענה והשפיל מבט.
אתם מבינים, הוא שונה, והחברה המודרנית וגם הלא מודרנית לא אוהבת ולא אהבה ולא תאהב כנראה ת השונה.
היא בררנית ואטומה, ורוצה לחיות בבועת האושר, או הצרות שלה..לא לשים אפילו לב שמסביב יש יותר כאב ועצב.
"לא" אמר ג'ון "לא לערפד"
הוא ניגש אל כמה אנשים ואמר שהוא רעב, כמה חייכו, כמה צחקו לו, כמה אמרו לו להפסיק לדבר איתם, והיו כאלה שסתם התעלמו, ברחו, ולא הקשיבו.
ג'ון בילה ככה שבוע ימים, בלי אוכל, בלי אבא..בלי אף אחד.
כמובן שהוא התחיל לאכול את הדבר הראשון שראה והיה לו דם חם.כמו בני אדם למשל, חתולים, כלבים, חולדות.
אני מגעיל\ה אתכם עכשיו?
אותי הגעיל לדעת שהוא היה לבד, בלעדי ובלי מופע המפלצות המנודות שלי אף אחד לא היה שומע על עוד מנודה מהחברה שאין לו אף אחד בעולם חוץ מג'וקר\ית משוגע\ת וכמה מנודים פריקים אחרים.
הרגשתם פעם מנודים בגלל משהו בכם?
זאת החברה שצריך לשנות נכון?
אני לא משוגע\ת..
אני צודק\ת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וקR