אני לא מאמינה,
אני פשוט לא מאמינה,
עכשיו בשבילי ? רשמית מתקיפים את הדרום.
הרקטות הגיעו לבאר שבע. העיר בה גרתי כול שנות חיי.
ורק לחשוב, שכול זה התחיל אתמול.
-
אתמול היה ממש נחמד במקיף D=
לא למדנו כול היום, היה לנו תרגילים ירידה למקלטים, ואפילו פיקוד העורף הרצע לנו מה לעשות בשעת חירום.
בשיעור תרבות ישראל דיברנו כול היום על המילחמה, וכמובן שלי היה הרבה מה להגיד ולהוסיף. [עיתונאית לעתיד P: ]
אבל עד כדי כך ?
לא האמנתי.
הכול התחיל אתמול בערב. אני מעודכנת 24 שעות ביממה על המילחמה.
כי היא מאוד חשובה לי, חוץ מזה אח שלי בקרבי והוא בצבא עכשיו.
ואח שלי? אחד הדברים הכי חשובים לי בעולם.
בקיצור בדיוק ראיתי חדשות ערוץ 2. אימא ואבא שלי חזרו מהעבודה וכולנו ישבנו על הספה יחדיו וראינו חדשות על המילחמה.
ואז בדיוק הקריין אמר משפט שבחיים לא אשכח: " אתמול היה מאוד שקט ברחובות הדרום.." ובדיוק הראו רחוב ריק, ופתאום. דום.
אזעקה.
לקח לי ולהורים שלי כמה שניות להבין שזה לא מהטלוויזיה. שזאת המציאות.
ההורים שלי נעמדו על הרגליים ותוך שתי שניות כבר היו בחדר של אח שלי [החדר הכי בטוח בקוטג' שלי].
ואז גם אני הבנתי.
בטיל רצתי למטבח, חטפתי את החתול שלי שבדיוק עמד ליד קערת האוכל שלו, וברחתי לחדר של אח שלי.
ההורים שלי סגרו את החדר וכיבו את האורות. עוד 20 שניות היה צפירה ואז בווווווום !
מה שקרה לי אחרי זה אני לעולם לא אשכח. זה היה הטיל הראשון שחוויתי במשך חיי.
הדם שלי נהיה קר. הצבע אזל מפניי. הרגשתי כאילו הנשמה שלי בכלל לא הייתה בעולם ההוא. כאילו היא ריחפה לה בתוך חלל שחור עמוק הרחק מהעולם הזה.
הפסקתי לנשום ל-10 שניות ובהיתי באותה נקודה על הקיר. התצלום של אח שלי.
זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי כך.
את הרגע הזה? לעולם לא אשכח.
-
היום בבוקר קמתי ב-8 ולא הבנתי למה אימא שלי לא העירה אותי לבית ספר. אימא שלי באה לחדר שלי, ואמרה שהתבטלו הלימודים בבאר שבע.
שמחתי.
ואז שעה קלה לאחר מכן. אזעקה שנייה.
קמתי מהמיטה ובטיל לקחתי את החתול שלי וירדתי למטה במדרגות. בדיוק הייתה לי מנקה בבית, אז אמרתי לה שתבוא איתי.
נסגרנו בחדר של אח שלי וסגרתי את התריס. הכול קרה מהר מאוד.
האזנתי לצפירה ובסופה עוד בום. לא פחות גרוע מהראשון.
ואתם יודעים איפה זה פגע ? זה פגע בתיכון, בית ספר מקיף * [צונזר מי שגר בבאר שבע יודע לאיזה מקיף התכוונתי]
הוא חדר דרך התקרה ופגע בשכבה ט'. מידע מידיד שלי ומהחדשות.
וזה פגע בדיוק באותה שכונה שזה פגע בה אתמול.
אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא, תחשבו מה היה קורה אם היו לימודים היום. כמה הרוגים היה אז.
זה פשוט נס שהתבטל. נס.
אזעקה שלישית בכלל לא הגיע לשכונה שלי. בינתיים אני שומרת קשר עם הכיתה שלי מתכתבת איתם במסן ובאייסי.
רק עכשיו באמת אנשים מבינים מה חווים שדרות כול יום.
ד''א, הרחובות ריקים מתמיד.
- צה''ל ישמרכם האל. תודה על הכול. תיכנסו חזק בחמאס ובעזה. אל תצאו מעזה בלי גלעד שליט בידיים שלכם. אין רגיעה בלי גלעד שליט -
- מרק, אח שלי החייל, תשמור על עצמך. תפילתי נשואה עימך. אמרתי לך את זה אתמול ואני אומר את זה עוד פעם. תודה לך 333> -
מייד מעדכנת אותכם עם תמונה שלי ושל אח שלי.
תשמרו על עצמכם 33>
- נ.ב.- זה מה שחוויתי והרגשתי. אני לא מנסה להיות דרמטית ולעשות הצגות ולהראות כמה שאני מפונקת, ככה בדיוק הרגשתי -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
