טוב אז עכשיו יגיע חלק ב' של פרק 5.
החלק השני יותר ארוך מהראשון ביגלל שהייתי
צריכה להוסיף על יובל יותר פרטים.
טוב תהנו....
************************
אופפפפ אני לא מאמינה שאני עוברת בצפר!
אני לא רוצה!
עכשיו בבצפר אני נכשבת לילדה הכי יפה
והכי מקובלת ושם אני יצרתך לעבור
הכל מהתחלה?!
לא רוצה!
ועם יהיה לי שם רע?
ועם זה לא יהיה טוב?
"אופפפפ! לא רוצה!!!!" צעקתי בכל כוחי!
לפחות רועי המלך שלי הולך איתי.
אני עוברת בצפר כי אני גם עוברת דירה.
אמא שלי אלמנה. כי אבא שלי נהרג בפיגוע.
אני לא מבינה איך יש לה כח לכל הבלאגן של
מעבר דירה? כאילו היא עושה את כל זה לבד!
היא מצאה לנו דירה יותר קטנה כי אנחנו לא צריכות
דירה של 4 חדרים שרק שתיינו גרות שם. אחותי הגדולה
מעיין עברה מזמן כי היא כבר נשואה והיא בת 27.
אמא שלי היא פשוט גיבורה!
אחרי שאבא שלי נהרג היא לא הפיסקה את החיים.
היא המשיכה ללכת לעבודה כרגיל, וגם לבשל, וגם לנקות
הכל כאילו שאבא שלי יושב בסלון ומרים רגליים
כשהיא עושה ספונג'ה.
נרשמתי לבצפר החדש עאלק "אופקים".
מעניין עם יהיה שם מעניין יותר מאשר בבצפר
הקודם שלי. כאילו השנה אני רוצה
להוציא את כל הכאס שלי על זה שאבא שלי עזב אותנו!
אני רוצה להיתפרץ! אני לא יתן לאף כלבה חשבון!
אני לא רוצה לחשוב שמישהו באמת עזב אותי!
אני רוצה אוייבת!!!
ניכנסתי לכיתה...
מה ראיתי???
איזשהי כונפה עם חברה שלה יושבת על השולחן
ומדברת בלי לסתום! אין את מתה!
היה שם גם בן הוא ניראה דיי טוב, אבל רועי גומר עליו.
"היי, איפה זה כיתה ט'4?" שאלתי בלי להסס.
"פה" הוא ענה לי.
"יופי תודה" ענתי עם חיוך...למרות שלא רציתי,
רציתי להרביץ לכונפה הזאתי בלי לרחם עליה.
מגיע לה!!! מה היא חשה את עצמה?
הלכתי לשבת בתור שליד החלון בשורה השניה.
זה ניראה לי מקום דיי נוח.
"איך קוראים לך?" פתאום הכונפה ניזכרה.
"יובל" עניתי עם חיוך. למרות שרציתי למחוק את החיוך
ולהפוך לכואסת יותר ויותר!
"איך קוראים לך?" החזרתי לה.
"אפי זאת דנה וזה טומי" היא ענתה...כונפה מפגרת!
את כלבה! רציתי לצעוק עליה! אבל החזקתי את עצמי.
עוד תיהיה לי הזדמנות כזאתי! חחח
"נעים להכיר" איככ ממש לא נעים!
"גם אותך" היא אמרה ושמעתי בטון שלה שהיא שונאת
אותי בחזרה...זה מה שאני רוצה! אוייבת!
"את באת לפה לבד?" הילד שניראה לי שקוראים לו טומי שאל.
"לא...אני פה עם חבר שלי." לא רציתי לפרט כי טוב אני
לא רוצה שרועי יראה את אפי הכלבה
וידלק עליה כי היא דיי יפה.
אבל בסוף קראתי לו.
"רועי" צעקתי חזק.
הוא בא וחיבק אותי. איזה מאמי הוא!
והכונפה ישר נידלקה "אני אפי" היא אמרה.
"אני רועי" הוא ענה לה עם חיוך.
"אני דנה" הילדה השניה דיברה בפעם הראשונה.
"אני טומי" הוא ענה עם בוז.
"היי טומי" רועי ענה עם בוז גם.
הם לא יסתדרו ישר ידעתי!
"טוב אז ברוכים הבאים" אמרה הילדה שלא מדברת כמעט.
"תודה" אמרתי עם חיוך כי עם הילדה השניה אני לא רוצה כלום.
כבר מצאתי את מה שחיפשתי.
אפי את מתה!!!
"בני כמה אתם?" היא שאלה.
"אני 14 ורועי בן 14 וחצי" עניתי.
"אהה אז אתם בערך בגילינו..." היא ענתה. כאילו שזה לא ברור!
אני בכיתה ט' ולא יהיה בת 14 כאילו איזה טיפשה!
התחלתי לתחקר אותם על המקובלים בשכבה.
"מי הכי מקובלת אצלכם בשכבה?" שאלתי בלי להסס.
"אפי..."דנה ענתה לי וידעתי שהיא לא מרוצה מזה.
"טוב..." עניתי ממש לא האמנתי כאילו איך זאתי??
"מי הכי מקובל?" שאל רועי.
ידעתי את הראש שלו, אני יכולה ליתערב שהוא שואל בכוונה
על זה למרות שזה לא מעניין אותו בכילל. הוא רוצה לריב עם טומי.
ולפי מה שאני יודעת זה יקרה.
"טומי" הכונפה קרא.
רועי אמר משהו בבוז.
וזה עיצבן את טומי והוא קם.
*****************************
טוב אני לא רוצה לחזור על הריב כי גם יובל
הגיבה באותה הצורה לריב ביניהם.
*****************************
אחרי שיניב הפריד ביניהם הוא ניראה מהמם!
כאילו איזה גוף?
הוא ממש גיבור כמו אמא שלי.
הכונפה הלכה לדבר עם אחת הפרחות ואני בנתיים
הלכתי לדבר עם דנה.
אני רוצה אותה בקבוצה שלי.
"היי דנה? אני ממש שמחה שיוצא לנו לדבר" אמרתי כולי מחייכת.
"כן בכיתה זה היה סתם מעצבן כזה מול אפי...אני יודעת שאתן
שונאות אחת את השניה!" היא פגע בול.
"כן גם לי זה ניראה ככה" עניתי לה בטיבעיות.
"טוב אז על מה באת לדבר איתי?" היא שאלה.
"אממ נכון כששאלתי מי הכי מקובלת.."
"אז??."
"אז את אמרת שאפי אבל אני שמעתי בקול שלך שאת
לא ממש מרוצה מהעיניין זאת האמת?"
"טוב אבל זה נישאר ביניינו כע?"
"ברור!"
"טוב אז כן אני לא רוצה שהיא תיהיה הכי מקובלת! היא...
אני לא יודעת כאילו ממש חשה!"
וואו לרכילות כזאתי לא ציפיתי! דנה, את הפתעת אותי!
"את זה אני יודעתת...טוב אז עם זה מפריע לך למה את
חברה שלה?" שאלתי כבדרך אגב.
"האמת אני לא יודעת כאילו ניראה לי כדי להיות כמה שיותר
מקובלת בשיכבה"
"טוב אז אולי את תיהיה חברה שלי? אני לא חשה! מבטיחה לך"
"אני לא יודעת"
"טוב זה בסדר אני לא מחריכה אף אחד כלום פשוט תחשבי על זה
לא טוב לך עם אפי...אז בואי תיהיה איתי אני יכולה להבטיח לך שאנחנו
ניסתדד מעולה ביחד"
"כן גם אני מרגישה ככה לגבייך"
"טוב תודה אני ממש רוצה שזה מה שיקרה...ואני רוצה שזה ישאר בנינו טוב?"
"אהה כע ברור!"
"טוב אז ביי"
"ביי"
אמא'לה איזה כלבה דנה...כאילו לא אלי אלא לאפי...איכ אני מרחמת
עליה בהה! :(
טוב אני בכל זאת רוצה את דנה בניבחרת שלי!
היא ממש תעזור לי להרוס אותה!
עוד לא היספקתי להגיע הביתה ודנה מיתקשרת.
"האלו?"
"היי יובל? אממ אני רוצה להיות איתך"
"וואו זה ממש מעולה...אבל עדיין אני רוצה שתיהיה חברה של אפי
בכאילו טוב?"
"כע ברור אחרי כל הסחיטות שהיא עשתה לי אני רוצה להיתנקם!"
"וואו זה עוד יותר טוב!"
"חח אני יודעת נהרוס אותה!"
"ביחדדד!"
"כן! טוב אז מה אני יכולה לעשות בנתיים?"
"עם מי אפי רבה בזמן האחרון?"
"אממ עם דן"
"או.קיי יש מצב שאתם תיהיו חברים?"
"כן ברור אני תמיד רציתי להיות חברה שלו...ועכשיו יש לי עוד
מניעה אז עוד יותר טוב"
"יואו תודה!"
"בקשה אבל עם אני יהיה חברה שלו מה זה יעזור לך?"
"זה כן כי אתם שניכם תלכו איתה לכל מקום כמעט טוב?"
"וואו אני אוהבת את הראש שלך!"
"תודה! אז את מסכימה?"
"כן ברור!"
"יופי אבל דנה אני רוצה שזה ישאר בנינו טוב?"
"כן!"
"טוב אז יאללה ביי"
"ביי"
יופי התוכנית שלי תעבוד!
יש! דנה איתי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כן לא שחור לבן
