מה שגיליתי עליה...

בלילה היא לא הצליחה להרדם. ראשה היה טרוד יותר מדי במחשבות... על אופק.. על הסרט.. ועל עוד כל מיני דברים שהיא לא הספיקה להתעמק בהם במשך היום.. היא עצמה את העיינים, אבל הם נפתחו בחזרה. ראשה שלא נתן לה מנוחה הסתכל בשעון. השעה הייתה 03:37. מחשבותיה אמרו לה שהיא לא תצליח לקום מחר לבצפר..מקסימום היא תזייף מחלה או תגיד לאמא שהיא במחזור... אלה הרהרה בעוד כל מיני דברים.. בעיקר על אופק. היא פינטזה על היום שהם יהיו חברים.. על העצעת נישואים שלו... ועל הפנים המחוצ'קנות והכל כך לא דומות לפניה, של אילן, מקנא מהצד.. היא הייתה כ"כ מרוצה מעצמה... ובללייי ששההרגישה.. נרדמה.

ביום למוחורת אלה, התעוררה והשעה היתה 11:48 והיא לא הבינה מה קרה.. השעון לא צלצל, ההורים לא העירו אותה והיא הייתה בטוחה שהיום לא יום שבת. היא הייתה עדיין עייפה מאוד אבל הסקרנות הייתה חזקה יותר. היא קמה והלכה לחדר השינה של הוריה ומצאה שם את אמא שלה שוכבת במיטה. "אמא? אמא?" היא העירה אותה. "ממ...ממה?" דפי מלמלה חצי ישנה. "אמא לא התעוררתי לבצפר" אמרה אלה, דפי כבר התעוררה. "מה?... מה השעה? היא פתאום הבינה והתרוממה לישיבה "אוך,הראש שלי!!" דפי נאנחה וחזרה לשכב. אלה שאלה:" אמא למה לא הערתם אותי עם ראיתם שאני ממשיכה לישון?? השעון שלי לא צלצל.." " i'm sorry sweetie, but i didn't weak up.." היא אמרה במבטא האמריקאי כבד שלה. שאר השיחה גם היא הנהלה באנגלית: -אני קצת חלוה, אלינור...כואב לי הראש" "אז למה אבא לא העיר אותי?" "כי הוא יצא מוקדם לעבודה." אלה התחבקה עם דפי והלכה למטבח. השעה הייתה 12:03 "אמא! כבר 12 את לא רוצה לקום? לאכול משהו?" "זה בסדר תודה מתוקה."

בשעה 14:00 אילן חזר מהבצפר וראה אותה יושבת על הספה ורואה טלוויזיה.

"לא ראיתי אותך בבצפר היום." אמר.

"ההורים לא העירו אותי.."

"אז הגיעה הזמן שתשימי לך שעון מעורר, ילדה מפונקת.."

" ששש!! קודם כל סתום את הפה שלך ותיהיה בשקט אמא חולה, והיא ישנה."

"בסדר, טיפשה.." הוא סינן.

"אופק בא גם היום?" שאלה לאחר שתיקה קצרה

"למה?!"

"תענה לי!!"

"הבנתי אותך.. את בקטע שלו אהה?!..."

"לא......" אמרה במהירות:"פשוט.. רציתי להזמין חברה ואולי אנחנו נפריע לכם או משהו.."

"כן, כן, בטח.... אופק לא בא היום, ובכלל לא רבת אתמול עם חברה שלך או משהו?"

"רבתי עם החברה השנייה  וזה בכלל לא עניינך עם מי אני רבה ועם מי אני לא!!" הטונים התחלפו לצעקות "חתיכת מחוצ'קן.. יש לי מזל שאני לא כמוך, מכוער אחד!!"

אילן התעצבן מהתגובה הקיצונית של אלה וגם התחיל לצעוק:" מעניין למה את באמת לא דומה לי..חתיכת ילדת מבחנה!"

"מה הקשר עכשיו ילדת מבחנה?!" צרחה אלה שכבר התפקעו לה העצבים.

"תשאלי את את אמא שלך!!" צעק אילן, ובבת אחת כל הבעת פניו השתנתה להלם טוטאלי כאשר הבין את גודל פליטת הפה שלו.

הצעקות התחלפו בדממה. דממה שהפחידה באופן מסוים את אלה וסיקרנה אותה בעת ועונה אחת.

המשך יבוא...