וול, איך אומרים? הרבה זמן לא לראות! כן! הנה לכם פוסט (מלשון פארה פוסט, שזה יכול להיות משעשע אם יהיה לה פייסבוק,, תחשבו על זה) מחודש וחדשדש, יד ראשונה מרופא גב, שזה גם אורתופד במקרה.
"יש לי תחושת הומור"
אלכסנדרה סולימסקי, שחקנית, במבטא רוסי כבד. חפשו ביוטיוב, אני עצלנית מדי.
אז איך עברו עליכם הימים הראשונים של העשור? עלי הם עברו נהדר- אבל בטח אתם רוצים לספר לי איך הם עברו עליכם, ולא אכפת לי איך הם עברו עליכם כי אני כותבת פההההה *שתלטנות, סוף שתלטנות*
אז, כמיטב המסורת בסדרת צמרמורת, אם אתם רוצים שאספר לכם איך עברו עלי הימים האחרונים, המשיכו לפסקה הבאה. אם ברצונכם לראות אותי אוכלת חתולים ברוטב טריאקי דבש וחמוץ מתוק- עברו לתאילנד! חולים שכמוכם.
"אאאאאאאאאלכס" - "סטופ" - "ש'" - "מממ... שטעאטל!"
משחק נפלא, שתדעו לכם. ניתן לשנות לפי הצורך ל'אדולף' או 'אבּרם'. מיום שלישי המגניב ביותר.
אז כמו שהתחלתי להגיד, העשור התחיל נפלא. התעוררתי ביום שישי ה1 בינואר (היי, לא ה-1, לא אומרים ה9 באב! *קולות נפיחה גסים ומלמול לא אכפתניקי שכזה*) לקול ציוץ הציפורים וזמירת מכסחות הדשא (והמזמרות, שזה שם די אירוני למשהו שעושה רעש כזה) בשעה 9 נגיד, מה שאומר שלא ביליתי בלילה! כן! ואתם בטח חושבים: "היי, זה ממש לא אופייני לה, היא הרי טיפוס כזה שיוצא לעיר וכאלה, שותה, מעשן, שוכב עם רוסים פלוניים... זול כזה!"- אז רק שתדעו שאתם לא מכירים אותי וזהו.
"אין לך מושג מי היה פה לפנייך"
גלוייה שכזו שנמצאה לפני ההופעה של מגמת מוזיקה, והוצבה במפשעות אין ספור. זתומרת, לא במפשעות עצמן, איכס. אבל נכון זה טוב?
וול, נמשיך בסיפורינו. אחרי שהתעוררתי, התארגנתי, נישנישניש וכו' (קופירייט על הביטוי לדניאל או שמא למעיין), הגיע פתאום כמעט השבוע שעכשיו! ואז היה סמינר. והסמינר היה טוב מאוד.
קצת רקע, למי שלא מכיר אותי, אני חברה פעילה בתנועת השומר הצעיר (אימפריה). אניוואי, היה ממש טוב בסמינר, דיברנו על דברים חשובים כגון ההשפעה של ליידי גאגא על הנוער של היום, איך אנחנו יכולים לשנות את ההשפעה הזו וכו' וכו'.
היה כיייף, חוץ מזה. יש הרבה תמונות. ופריד היה אמא של שבת.
"כולנו זולים"
כיתוב גרוע על סוויטשירט בסדר, מיום רביעי שזה נכון לעכשיו היום שבו אני כותבת את הפוסט.
וול, בהמשך העשור קיבלנו תעודות, כך שעכשיו אני בחופשת מחצית וגם לבד בבית שזה בכלל טוב.
*המחנכת שלי אשכרה כתבה את השם של אחי במקום את שלי בהערכה בתעודה. אני כזאת ילדת סנדוויץ מוכה.*
אז התעודה שלי בסדר, בערך. לפני התעודות היה טקס, איך נאמר, חופר. ממש, ממש חופר.
נקודות האור היו השירה הנפלאה ביותר של ההרכב הקולי המגניב, והקטע מההצגה של יב. אבל מה אתם מבינים, אתם הרי לא ראיתם ושמעתם את זה. היה נחמד בהחלט.
אתם יודעים מה אני לא, לא אוהבת ואפילו לא מחבבת? פרפקציוניזם מוגזם. אין לי בעיה עם אנשים כאלה, יש לי רק בעיה עם התכונה. נגיד, באופן היפותטי ופתטי לחלוטין, מישהו\י שקיבל\ה איזה 5 מאיות ועוד המון 90מיות, ומתלונן\ת על 90 בטענה שזה לא מה שהגיע לו\ה או לחילופין, מתבכיין\ת, וסליחה על הביטוי, על זה שזה לא ציון מספיק טוב במקצוע הזה. כאילו תודה באמת, קיבלתי בזה 40, תגיד\י תודה ותשתוק\י. באופן תיאורטי, כמובן.
"למה אנחנו בחדר משצ"ים?"
פריד החכם מאוד, שנמצא כבר שנה בתנועה ולא מבין בכלל. וזהו.
אז מה התחזית שלי לעשור הזה? הוא יהיה גרוע כמו העשור הקודם, רק שלא נבין את זה עד 2019, ואז כבר ישראל תתפוצץ מהפצצה האיראנית, והדובים והפינגווינים בקוטב יימסו והקרחונים ייכחדו. או ההפך.
עד אז, יש ערב בקן, שאני ממש מתלבטת אם לבוא אליו או לא. לבוא? לא? זו השאלה!
בנימה אופטימית זו אסיים כעת ובזה הרגע
שלכם
מבריקת הבנג'ואים המסתורית הידועה בכינוייה רב הרושם
GRANOLA GIRL
בבלוג זה
בכל הבלוגים
