מכתבים למערכת

היא מילה טובה לתיאור המעשים שלי.

אולי יותר מידי טובה.

העיקר שיהיו דברים שישארו פה לנצח, גם כשאני לא אהיה בת החיים.

מחשבות בעיניי הן ההנצחה הכי טובה לכל מה שועבר על ילדה- נערה שכמותי,

הרבה שנאה עצמית כמו שכל הספקתי לכתוב בפוסטים הקודמים.

וזה די מרגיז אותי כל הגישה המצוברחת הזו כשבעצם בכלל לא רע לי.

אולי בכלל לא מגיע לי מה שנתן לי הטבע.

אני יותר מידי מחפשת שלמות, זה ידוע, אני יותר מידי מחפשת במה להתעסק.

לימודים זה רעיון. טוב אפילו.

רזון זה רעיון. טוב עוד יותר, וגם חרוז.

הרבה מטרות, אפס הצלחות. כמה מושפלת יותר אפשר להיות?

לפחות אני מנציחה מחשבות של הרגע,

כפצע פתוח אמנם, אבל מנציחה.

Bear Hug

(600 קל' גורמות לי רצון עז לגשת לשירותים, אבל אני חזקה מזה. א' עדיף על ב', זה בטוח)