Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal
{mso-style-parent:"";
margin:0cm;
margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
direction:rtl;
unicode-bidi:embed;
font-size:12.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";}
@page Section1
{size:595.3pt 841.9pt;
margin:2.0cm 42.55pt 2.0cm 42.55pt;
mso-header-margin:35.45pt;
mso-footer-margin:35.45pt;
mso-gutter-margin:19.85pt;
mso-paper-source:0;
mso-gutter-direction:rtl;}
div.Section1
{page:Section1;}
>
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
יומנה של שלג
תעודת זהות:
שם:שלג
גיל:כמעט 4
תמונה שלי:
מין:נקבה
תחביבים:לאכול, לישון,לשחק, לקבל מאחרים
חום ואהבה.
שונאת: גשם וחורף, כשמציקים לי, לעשות
אמבטיה, כשרוצים להעיף אותי מהדירה, לישון על בטן ריקה.
מי שאני הכי אוהבת:לי
כינוים: שלגון, שלגית.
הכי אוהבת להיות:מתחת לשמיכה במיטה של
מירב וניר, מתחת לשולחן, על השולחן, על הטלוויזיה, בתוך ארון הבגדים, במיטה שלי.
הכי אוהבת לאכול: יוגורט, חביתה, נקניק
ונקניקיות, דייסה, דגים.
10.1.08
בוקר:
עוד בוקר משעמם, קר בחוץ, וגשם יורד.
בכל פעם כשיש רעם, או ברק, אני בורחת מתחת לספה בסלון. היום באו לבקר הדודים
משה וחווה, מצד מירב, הבעלים שלי. טוב, מה אני כותבת הבעלים שלי? הרי אתה יודע,
יומני היקר.
הילדה הקטנה שלהם, אני לא זוכרת את השם
שלה, ניסתה למשוך לי את הזנב, ובסוף החזרתי לה על זה. מי היא חושבת שהיא.
אחרי שהחזרתי לה, לשובבה החוצפנית הזאת,
הייתי חופשייה. חוץ מזה שלי ליטפה אותי במשך כ-30 דקות בלי הפסקה, כשהיא בוהה
בארון הבגדים בחדרה. לי הכי חמודה מכולם. שלומ'קה הקטן צורח ובוכה כל היום,
ולפעמים הוא מנסה לשפוך לי את קערת המים. מירב הזאת, די מתעלמת ממני. כל הזמן עושה
"קוצ'י פוצ'י" לשלומ'קה הבכיין הזה. הוא סתם עושה הצגות. הוא כמו עכברון
קטן בשבילי. אפשר לאכול אותו. סתם...
צהריים+אחר הצהריים
יש! אוי כמה לי הזאת מפנקת אותי! קערת
טונה לארוחת צהריים!
חיסלתי את זה מהר, לפני שיגמר. אחר כך
שתיתי קצת מים. הלכתי לישון 3 שעות. התעוררתי,(לצערי הרב, כי הייתי באמצע חלום
העכברים) בגלל טריקת הדלת. פקחתי את עיני הירוקות וראיתי אתה החברה המכוערת
והמפחידה של לי. קוראים לה סיוון . נראה לי שהיא באה מהחלל החיצון. מאיפה היא מצאה
לה חברה כזאת, הא? זאתי הסיוון הזאת אמרה עליי:"שלום חמודה!
איך קוראים לך? אל תגידי לי....
אאא...של? לא...שלי? לא...שלג! כן!
איזה יפה את.... אולי תבואי למכון היופי
לפודלים של אבא? יהיה לך כיף חיים!
אם את שומעת אותי, ובטח שכן, כי אני
יודעת את השפה שלך, אז אני אתאר לך את עצמך, כי אף פעם לא הסתכלת במראה: את פרסית
יפה, עם שיער לבן כשלג. יש לך עיניים ירוקות. וזנב שכיף למשוך בו." היא צחקה.
שתצחק. אבל ראיתי את עצמי כבר במראה, והרבה פעמים. שמעתי כמה פעמים את לי
אומרת:"פרסים הם בדרך כלל עצלנים. שלגית שלנו לא!" הייתי בורחת אל
מתחת לספה בפעמים שרצו לסלק אותי מהבית בגלל תעלול.
ערב:
הלכתי לישון. היה לי יום קשה.
15.1.08
בוקר:
שעמום... נראה לי פיהקתי היום
איזה 4 פעמים! ורק בוקר! היית מאמין, יומני המופתע?
אני מלוכלכת, והולכים לשטוף אותי
באמבטיה. ועוד במים קרים, ואני מתה מקור! תאר לעצמך, שאתה היית שם, כל הדפים שלך
היו הופכים לעיסת נייר מגעילה. אוי, שכחתי לספר, מצאתי עכבר חדש. הוא מצא לו פינה
קטנה משלו, ליד המיטה שלי. אני כבר אראה לו מזה... אני הולכת לכסח לו ת'צורה. אני
אחזור אחר כך.
צהריים+אחר הצהריים:
היה כיף להרוג את העכבר. הוא היה ממש
משעשע. לי רואה סרט. בואו נראה... חתול ג'ינג'י שובב, מפונק
ושמנמן. גארפילד! אוי איך שאני חולה עליו!
מותק של שחקן. שלומ'קה הזה צוחק. לי גם
מתלהבת. ואז מירב מסבירה שזאת רק בובה. מי מאמין לה! זה חתול אמיתי! ואני בטוחה
שיש לו עוד 1000 מעריצות כמוני. הוא אוהב את ג'ון שלו הזה... גם ג'ון אוהב אותו.
שוב פיהקתי. ונרדמתי.
ערב:
יאמי! נתנו לי לטעום חביתה! עם יוגורט!
יאמי+יאמי! איזה כיף!
לא ידעתי שיש לי יומולדת..... אני כבר
בת כמעט ארבע. גדולה, הא?
אני יותר גדולה אפילו משלומ'קה! (טוב,
זה לא כל כך קשה, אתה יודע..)
אני נזכרת עכשיו בגארפילד הזה. אז מה,
סך הכל שחקן. גם אני יכולה לעשות את זה. ואפילו יותר טוב ממנו! שרטתי את הספה קצת,
כדי להוציא את העצבים. "שלג! מה את עושה? כמה פעמים סיכמנו שלא שורטים את
הספה?"
בסדר בסדר תירגעי. למי שלא יודע, זאת
הייתה מירב.
תגיד, איך זה שתמיד בסרטים חתולים מתים
על חלב, ובמציאות לא. לפחות אני לא. אני לא סובלת חלב. בפעם האחרונה ששתיתי חלב
הקאתי אותו אחרי חצי שעה. זה היה נורא. אבל יכול שניר הבעלים השני שלי (שגם את זה
אתה יודע, כי אתה יודע עלי הכל) הוא ומירב התחתנו לפני כמה זמן? עשר שנים נראה לי.
טוב, שוב פיהקתי, זה אומר שאני צריכה
לישון את שנת הפיהוקים שלי.
22.1.08
בוקר~
ארוחת בוקר, פיהקתי ובדקתי מה יש לי
בצלחת. מה?! אוכל רגיל!
אוף... חשבתי אולי יהיה נקניק, או
יוגורט, או חביתה! אוף...
טוב, אני אסתפק בזה.גמרתי את הכל.חזרתי
לישון. כשקמתי הבית היה דומם. לא שמעו אפילו ציוץ של ציפור אחת. הלכתי לבדוק אולי
מירב וניר ישנים שם.
חבל שלא ידעתי לקרוא שעון. אף אחד לא
היה שם. הלכתי לחדר של לי.
אף אחד לא היה שם.לחדר של שלומ'קה
הלכתי. גם שם לא היה אף אחד!
מה קורה? ישנתי 5 שעות? כשקמתי היה 7. אני
בטוחה. כי אני תמיד קמה ב7.
גם חיכה לי אוכל. זה אומר ששעה אחרי שש.
(כי נותנים לי אוכל בשש בדרך כלל) תמיד אחרי שאני קמה, אני ישנה איזה שעה- שעתיים.
אבל זה מוזר!
מירב וניר עם הילדים היו אמורים להיות
כאן!
צהריים+אחר הצהריים~
גשם. מעט ברד. אני יושב לי מתחת לספה
רועדת, גם בגלל הקור וגם בגלל הפחד. חיפשתי כל הבוקר את משפחתי- משפחת לוי. אבל
כלום. יש שקט, חוץ מהגשם שיורד בחוץ. הם
היו צריכים להשאיר לי פתק!
(אופס... שכחתי שאני לא יודעת לקרוא,
עזוב, זה תמיד קורא לי)
אני ממש רעבה. ניסיתי לפתוח את הארון,
ואת המקרר. אך ללא הצלחה. אני יושבת כאן בקור, מחכה למשיח.פתאום נפתחה הדלת. כמה
שנבהלתי!
אבל נחש מי היה בפתח? ניחוש טוב! לי!!!!
היא הייתה עטופה במעיל, כולו רטוב, והיא
נכנסת מתנשפת. "שלום שלגון" אמרה בקוצר נשימה. כמה ששמחתי! יש מישהו.
רציתי לשאול אותה למה לא היה אף אחד בבית, ולמה היא נראית כל כך לחוצה. "מה
השעה?..." שאלה את עצמה לי. "שלוש וחמישה" מה?!!! ! שלוש וחמישה.
לכל הרוחות החתוליים שביקום!
חשבתי שעכשיו השעה 12:00 !!!
ערב~
שיחקתי בכדור קטנצ'יק שניר הביא לי.
איזה כיפי הוא. ומשעשע. אכלתי יוגורט לארוחת ערב. קיבלתי המון ליטופים מכולם. כולם
היו עליזים בארוחה. לא הבנתי למה. כנראה שהם מסתירים ממני משהו. אני אבדוק את זה.
מחר בבוקר. בוא נקווה שיהיה לי חלום טוב הלילה. (בגלל שהיה לי יום די מוזר
ומפחיד).
24.1.08
בוקר .
יש לי יום- הולדת! מעניין איזה מתנה
הביאו לי!
לשלג יש יומולדת, לשלג יש יומולדת...
תאחל לי מזל טוב!
אני מחכה כבר למתנות...
מה יביאו לי, מיטה חדשה? בובה? כיסא
נדנדה? מכשיר מסאז'? מנוי לספא של חתולים לשנה?... אין לי מושג.... כשקמתי הבית
היה מלא בלונים. אני מרגישה כאילו אני בנאדם! (כי תמיד כשיש לאחד מבני הבית
יומולדת, אז יש בלונים בכל הבית) לא הכינו לי ברכות כמובן, כי אני לא יודעת
לקרוא....
חבל שאני לא יודעת לקרוא...
צהריים+אחר הצהריים.
נחש מה?! הביאו לי למתנה ליומולדת חתול
רחוב! זאת מתנה! איכס! הוא מלוכלך ומגעיל, ומעצבן, וקנאי ובא לי להקיא! למה הם
הביאו לי חתול!
מזה? זאת לא מתנה! זה גועל נפש! אני
רציתי מנוי לספא חתולים לשנה!
לא חתול רחוב מלוכלך ומסריח! הוא
ג'יניג'י, לא רזה ולא שמן, עם עיניים ירוקות, עם מלא כתמים ואבק! לא בא לי להתקרב
אליו בכלל... נתראה בארוחת ערב..
ערב~
דווקא חתול נחמד! קוראים לו גארפילד...
שם מצוין! התחלקנו בשתי חביתות. הוא ממש נדיב החתול הזה! הוא נתן לי חביתה וחצי,
ולו רק חצי! גיליתי שהוא חתול פרסי. הוא מאד פרוותיי. לי עשתה לו מקלחת
וצ'יק- צ'ק הוא התנקה ונראה מבריק ונוצץ. אני אלך גם להתרחץ. אני רוצה שגם אני
אהיה מבריקה ומצוחצחת בערב יום- הולדתי!
אחרי כמה חדשים-
(שלג כותבת)
יש לי ארבעה גורים! המלטתי לפני שבוע וחצי! איזה יופי! אני אמא! יופי-טופי!
עם גורים מקסימים. שלוש גורות לבנות כשלג וגור שמנצ'יק בצבע – נחשו? ניחשתם נכון! ג'ינג'י . עכשיו ניר יצטרך לקנות אוכל כפול..עדיין לא
המצאתי שמות לגורים, אבל בקרוב אמציא... היומן נגמר לי חבל... אחטט בארון של לי
שוב, ואמצא עוד מחברת.
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
בבלוג זה
בכל הבלוגים
