| 5/2009
 חיוך של קסם
זה בלוג סיפורים...
אז הינה סיפור:
חיוך של קסם
שוב קמתי בבוקר כשאני חצי ישנה. אתמול ישנתי ב11, בגלל שהייתי בחו''ל. חבל שחזרנו כל כך מהר. היה כיף בדיסנילנד, באיזור שם. מתקני שעשועים ענקיים, ומאד כיפים. נחתנו בשעה 9.
ועד שמצאנו את המזוודות, ועד שמצאנו בחניון את המכונית...
טוב, אני רוצה לספר לכם את הסיפור.
אז ככה, קוראים לי קרן. אני בת 11 וחצי. יש לי סוד כמוס. בבקשה אל תספרו לאף אחד. ההורים שלי אפילו לא יודעים. טוב, אז אני אספר את הסיפור מהתחלה:
בבוקר קיצי שטוף שמש, שיחקתי קלאס עם חברותי. הייתי ממש מאושרת, בגלל הכל: מזג האוויר הנפלא, האווירה שלי עם חברותי, ובעצם הכל. חייכתי פעם ראשונה. בפעם הראשונה שחייכתי הרגשתי שטיפה נוחתת לה על חוטמי. אמרתי את זה לחברותי, והם חשבו שאני מדמיינת.
אבל לא! המשכנו לשחק ולצחוק. חייכתי פעם שנייה. שוב נחתה טיפה, אבל הפעם על המצח.
ובפעם השלישית- חייכתי. אמרתי לחברותיי שאני הולכת לשירותים, כי רציתי לחשוב על העניין, כי אם אני אכניס את העניין הזה לשיחה הם יחשבו שהשתגעתי. בשירותים, קרה משהו מוזר ביותר.
יונה נכנסה דרך החלון, והפילה פתק על הריצפה. לאחר שנרגעתי, הרמתי את הפתק בידיים רועדות מהרצפה, וקראתי בקול רם:
"שלחנו לך אות למשהו מיוחד.
הטיפות הללו לא היו סתם. הן היו אותות בשבילך.
את ילדה מיוחדת. יש לך קסם. מכל הילדות בעולם, בחרנו דווקא אותך.
יש לנו רק מסר קטן למסור לך- בכל פעם כשאת מחייכת, דבר טוב קורה."
קראתי את המשפט האחרון כמה פעמים, ועדיין לא הצלחתי להבין- בכל פעם כשאני מחייכת קורה דבר טוב? מה זה דבר טוב? את זה עוד אני הולכת לגלות.
זה מסתורי מאד, כל העניין הזה.
לפחות קיבלתי תשובה לכל העניין מקודם. אז אני לא משוגעת! פשוט רק אני הרגשתי את זה!
אבל מי שלח לי את המכתב הזה?
מלאכים? יונים? מדענים?
לאחר כיומיים, היונה חזרה עם פתק חדש. בו היה כתוב:
"פתרי את החידה, וגלי מי אנחנו- אנחנו עפות בשמיים, ואנחנו טובות. אך אנחנו לא המלאכים"
מי זה יכול להיות אם לא המלאכים?
זה לא יונים, כי הן לא יודעות לכתוב. מדענים גם לא. וגם מלאכים לא! אז מי אלה? הן כתבו בלשון נקבה. אז אני יודעת שהן בנות, יש להן כנפיים, והן רוצות לגרום רק טוב. רגע! אני יודעת! פיות!
אבל חשבתי שהן לא קיימות!
אני חייבת לפגוש אותן. לא! אני אחזיר להם שאלה בפתק. "חכי כאן, יונה חביבה" ציוויתי על היונה התמימה.
כתבתי כך בפתק:
"האם אוכל לפגוש אתכן, פיות יקרות?
כפי שאתן רואות, כבר גיליתי מי אתן. יש לי הרבה שאלות לשאול אתכן. ושמי קרן."
ציירתי בתחתית הפתק פייה קנה מחזיקה בידה שרביט קסם נוצץ. היונה עפה, והיא נראתה כנקודה בשמיים. לבסוף לא נראתה יותר.
למחרת, קראו לי כמה דברים משונים מאד. בפעם הראשונה שחייכתי (באותו היום שכחתי לגמרי מהעניין)
הופיעה קשת בענן. ולא ירד גשם. הייתה שמש, אבל לא ירד גשם.- מוזר.
אחר כך, בשיעור מדעים חייכתי, כשהמורה מציג לפנינו נחניאלי מפוחלץ. ברגע שחייכתי התרומם ופרס כנפיים, והשאיר מאחוריו אבקת קסם. החלון היה פתוח, והוא יצא.
הדבר האחרון שקרה היום, זה היה בסוף הלימודים.
ראיתי תינוק בוכה. חייכתי למעיין, חברתי הטובה, שמחכה לי ליד שער הבית ספר, שנלך ביחד הביתה. לפתע התיוק החל לצחוק ולחייך.
אמו לא הבינה, איך זה שהוא בכה הרגע, ופתאם הוא קורן מאושר ומחייך לכל עבר.
"ראית את התינוק הזה? משנה מצברוח ככה מתי שמתחשק לו.."
הנהנתי. הייתי המומה ממה שקרה היום. מסך הופיע מולי, ובו היו שידורים חוזרים על כל מה שקרה היום.
"את מרגישה טוב?" שאלה מעיין מודאגת.
שוב הנהנתי. כשהגעתי הביתה, אכלתי וצבטתי את עצמי כדי לבדוק שאני לא חולמת. לא חלמתי.
חיכיתי כל כך לתשובה מהפיות המסתוריות. אבל כלום.
עבר שבוע, עבר חודש, עברו חודשיים, עברה שנה...
ואין זכר לפיות.
ועד היום אני שואלת את עצמי: זה היה חלום?
| |
| כינוי:
princesses
בת: 28
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
