אתה..מחייך אלי, מתוך,מתוך השינה.

תודה.

לקרוס עכשיו יתפרש כחולשה איומה ובלתי נסלחת בעיני עצמי.

להלחם ולהלחם - נמאס לי.

אושר, כ"כ נזיל.

מילים.

כמה קל לשחק איתן, ליצור אשליות שבירות להחריד.

עוצמה.

ממכרת כמו הרואין, ישירות לוריד. ריחוף.

נצח.

לא נתפס, ובכל זאת ננצר באותם רגעים של מבט מעורפל וחצי חיוך, לחישה ונשימות שהולכות ונרגעות.

אתה.

ההוכחה הניצחת לקיומו של אלוהים.