אלו הם חיים

בלוגי היקר

כבר מספר ימים שלא כתבתי כלום. המלחמה והלחץ בעבודה מנעו מבעדי להתפנות לכתיבה. ביום הראשון שפתחיח את הבלוג שלי רציתי לכתוב כל יום, אפילו אם זה יהיה משהו קצר. אך לדעבוני זה נראה לי קצת בלתי אפשרי ובמיוחד בימים טרופים אלו.

אני כרגע במשרד באשדוד ולמרות שהיום לא נפלו פה טילים אך די שקט ברחבות העיר.  יש תנועה מועטה של של מכוניות ואנשים ברחוב. שבוע שעבר אף נתבקשתי להעביר את הפגישה שהייתה אמורה להתנהל במשרדנו באשדוד לאזור ליד תל אביב. אתמול נשמעו פה מספר פעמים אזעקות ונפלו ברחבי העיר מספר קאסמים. אחד נפל על גן ילדים ומזל שלא היו שם ילדים ונגרם רק נזק לרכוש. נכון לעכשיו כל מערכת החינוך באזור עוטף עזה עש 40 קמ מהגבול עדיין שובתת ואף אחד לא יודע עד מתי יימשך המצב. מה ייעשה עם המלחמה תימשך עוד זמן רב? אני מתאר לעצמי שבמשרד החינוך התחילו לתת על זה את הדעת. אנחנו הציבור הרחב בטח יקבל עידכון בימים הקרובים. הרבה אופציות אין :) אן לשוב לבית הספר ולקבל בתור עובדה שעלול ליפול טילים והילדים והמורות יצטרו לרוץ למקלטים או לאזורים המוגנים מספר פעמים ביום. זאת בהנחת עבודה שיש אזורים ממוגנים. אם לא יצטרכן להעביר את התלמידים ללמוד באזורים מחוץ לתחום הקאסמים ופתרון אחרון יכול להיות לימוד מרחוק דרך האינטרנט. אני מתאר לעצמי שכמו תמיד הפתרון הסופי יהיה שילוב של כל הפתרונות זהוזכרו להעיל ואולי עוד מספר פתרונות אחרים.

חזרה לעבודה, אמשיך בקרוב

YO