פרק שלישי-משהו עצום.
הרגשתי שזה גדול יותר ממני,כמעט בלתי ניתן לפיענוח.לא משנה כמה ניסינו למצוא מידע על אותו הארי,הוא כאילו מת.
הייתה תחושה שמישהו כאילו ניהל את חייה של ג'נה,מישהו לקח עליהם אחריות.הוא כאילו סידר הכל ושכח מהפתק ההוא,או שלא...
ניסיתי להריץ בראשי סיטואציות שונות בהן הרוצח נכנס לדירתה ומחליט לרצוח אותה.
"הי קרל,תגיד,היו סימני פריצה על המנעול?"
"לא,זה אומר כנראה שזה היה מישהו שהיא הכירה והכניסה אותו פנימה."
"כן...או שהוא גר איתה..."
"זה לא אפשרי,אין פה שום זכר לחפצים זרים,כל הדברים פה שייכים לה."
"אולי הוא זכר לקחת הכל איתו כשעזב." האם אני מתחיל להבין פה משהו?
"הו ניק,אני מרגיש כמו בסרטים-שהחוקרים הולכים סחור סחור ובסוף מגלים שאחד משותפיהם לעבודה הוא הרוצח."
צחקתי,כי הרגשתי בדיוק אותו הדבר.
"אני מרגיש כל כך קטן יחסית להכל" אמר קרל בייאוש
"אל תדאג חבר,הכל יסתדר" אמרתי,תוך כדי ניסיון לשכנע את עצמי בדבריי.
בנסיעתי חזרה הביתה,לאחר יום מלא באיסוף ראיות שעשויות לעזור לנו בחקירה,חשבתי על הכל.
"אולי היה לה בן זוג מאוד קנאי שראה את המכתב,התעצבן וזרק אותה מהחלון."
שוב התחלתי לדבר עם עצמי.
"היכן נמצא הארי?מי הוא בשבילה?" שאלתי את עצמי
"ההסתבכות שלה עם הרוצח הייתה על רקע כספי?עבודה?ריב?קנאה?אני לא מבין.אם היא כתבה ש"הם" עוקבים אחרייה אז זה לא יכול להיות על בסיס ויכוח עם בן אדם מסוים,זו חייבת להיות קבוצה שרדפה אחריה עד יום מותה.כנראה רצו כסף.או שמא זו הסוכנות שלה,אולי היא גילתה עליהם משהו ואיימה לספר..."
בלי לשים לב,הבחנתי בכך שעצרתי גם כשהאור כבר הפך לירוק,מכוניות צופרות לי ואנשים חסרי חיים-שממהרים לשומקום צועקים לי.
"סליחה,טעות שלי." עניתי לרקע צעקות ה"בן זונה" שלהם.
חזרתי הביתה,זרקתי הכל והלכתי לבדוק את המקרה.ביררתי את שם הסוכנות שג'נה עבדה בה ומיד החלטתי להתקשר אליה.
קבעתי פגישה מחר עם אחת העובדות שם וקיוויתי להוציא ממנה מידע כלשהו על ג'נה.
ג'ולי התקשרה אליי כשלא הייתי,היא השאירה הודעה.
"לעזאזל עם העבודה המזדיינת הזאת" אמרתי לעצמי.לעולם לא יהיו לי חיים חברתיים רגילים,הלילות הם בעצם היום שלי.והבקרים הם הלילות שבהם אני סהרורי.עבודה עלובה שהורסת אותי.אני כל כך אוהב את זה.
כנראה לעולם לא אהיה מסוגל להיות חופשי ורגיש כמו ג'ולי,הרי היא אמנית.
"היי ניק,זאת ג'ולי...רציתי לברר מה שלומך אבל אתה כנראה עוד בעבודה...טוב לא נורא,אפגוש אותך מחר,ביי."
הלכתי לישון,כבר היה ממש מאוחר.
טוב זה היה הפרק השלישי,מקווה שאהבתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Emma