זולגות הדמעות מעיניי החומות והשחורות.
יושב בצד בכיסה לבד,
מחכה למשהוא, סימן כל שהוא.
שרק יעזור לי להיתמודד
כול הבכי והכאב בלב למה!
למה! למה אני צריך את כול זה!!!...
רק הבכי הדמעות הקטנות זולגות מעיניי
בוכה בקול רם כולם
שואלי אותי מה קרה?
ואני כמו טיפש אומר כלום!.
תחושת הצחוק שלה
גרמה לי ליבכות יותר ויותר.
עד שירדתי מהאוטובוס....
ברחתי ישר כדיי שלא תיראה את
דימעותיי.
ביי לעת עתה
אדם_אדמוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
