אז זהו, זה חלף, אין יותר חופש, חזרה ללימודים. החופשה שלי הייתה טובה במובן כלשהו, אבל גם רעה, אני מעדיף להסתכל על הדברים הטובים שקראו, אבל קשה לי לא להעיף מבט לדברים הרעים. אז מה קרה? דבר ראשון, יש מלחמה בעזה, ומלחמות זה בכלל לא טוב. אני גם הייתי אצל נועה, עם מור ומייקי! זה היה ביום הראשון לחופש והיה ממש ממש כיף 3: אחר-כך החופשה המשיכה ולא קרה כלום, נשארתי בבית, פשוט התביישתי לצאת מהבית.. ואז קרה מה שכתבתי בפוסט הקודם.. אחר-כך המשכתי את החופשה, ראיתי דוקטור הו, כמעט 13 פרקים אני חושב (כל העונה הראשונה) היה ממש טוב וכיף (: אבל מה.. את השיעורים לחופשה לא עשיתי, ובאמת שניסיתי, רציתי להיעזר במורה אבל היא גם הייתה בחופשה (גם מורות צריכות חופשות, לא?) אז היום, היום האחרון לחופשה, אי אפשר להגיד שלא היה כיף, אבל גם נעלבתי טיפה, כי אתם מכירים אותי (או שלא) רגיש כזה.. היינו כולנו בקניון עזריאלי, אני הייתי הבן היחיד, לא הרגשתי רע בגלל זה, אבל פשוט הרגשתי לא קשור.. וגם הרגשתי שקצת צוחקים אליי יותר מידיי.. אבל אני זרמתי עם זה, והמשיכו לצחוק אליי, באיזו שלב כבר היה נימאס לי.. חוץ מזה כמעט ולא קיבלתי חיבוקים.. כולן קיבלו, אני לא קיבלתי >: (חוץ מעטרה P:) היה גם מצחיק, היה כיף (: אבל באיזשהו שלב זה התפתח לבדיחה עליי..

ואז מייקי הלכה.. >: ואז גם עטרה מיט ושאר הבנות.. >: ואז אחר-כך טילנו.. ואז התישבנו על השולחן, אני באמת נהנתי כישבנו כל החמישה בשולחן, ושתינו שוקו ארומה *~*

זה היה רגע שבאמת נהנתי, והרגשתי טוב סוף סוף, אבל אז היינו צריכים ללכת, ומשם הכל הסתבך.. הכל היה ניראה טוב ויפה, אבל משום מה אופיר החליטה לריב פתאום.. ריב חסר משמעות שכזה.. לא הרגשתי טוב עם זה, אז החלטתי לעבור לייד יוניק מור ועפרי.. ידעתי שנועה תעלב, אז החלטתי לא ללכת בהתחלה ואז בגלל זה יוניק לא הסכימה לי לחזור, וזה מוצדק. כי הן ביקשו ממני יפה לבוא לשבת לידן, אבל פשוט הרגשתי שנועה תיפגע.. ועובדה שזה קרה גם. בסוף חזרתי הביתה, ושמעתי את השיחה של עפרי מור ויוניק והן דיברו על איזה מפגש של שלושתן בבית של מור.. וישר רציתי לבוא! D: אבל גיליתי שזה מסיבת פיג'מות.. אמרתי להן להתעלם מהעובדה שאני בן XD

אבל באמת הייתי שמח לבוא, ובאמת לבלות איתן, כי באמת.. לא ישנתי אצל חברים אף פעם..

אבל זה ניראה לי מוצדק, כי באמת הן בנות ואני בן.. (וידעתי שזה יגיע לבעיה כלשהי בגלל שאני בן)

ואז אני שואל את עצמי שוב.. בן ובת יכולים להיות רק ידידים? ולא להיות כזוג? וזה שוב חוזר על עצמו.. ולא שאני מנסה להגיד שאני רוצה להיות לבד, אמרתי בעבר שאני בודד ואני צריך מישהי.. צומי שכזאת 3>

אבל אני מרגיש שאני לא יכול להגיד את כל מה שאני רוצה להגיד פה, בגלל כל מיני אנשים שמטרידים אותי בטלפון שמכירים את הבלוג שלי, או סתם אנשים שאני מכיר מחיי היום-יום שלא הייתי רוצה שידעו עליי כל-כך הרבה..

אבל יהיה טוב? העולם עוד מחכה לו בחוץ..

למה לא ככה? ^^

אה כן, ואני באמת רוצה להוסיף שבאמת אכפת לי מכן.. כי יש לי הרגשה שאתן לא יודעות את זה מספיק טוב.. אני לא אמרתי שום דבר מעליב, ככה זכור לי לפחות.

ואגב אני עדיין מחכה ליום שמישהי סוף סוף תבין שאני בנאדם נחמד.. ובאמת שרק רוצה לעזור, ותירצה להיות איתי (כידידה או כחברה) גם בטוב. וגם ברע.

טוב, אז החלטתי שנימאס לי לשבת בבית כמו עצלן ולאכול.. היום החלטתי שאני פשוט הולך לכחת את עצמי קצת יותר בידיים, זאת אומרת שאני מנסה לרדת במשקל מעכשיו. יש לי סיפור ארוך, אני אוכל לספר לכם עליו, אבל השאלה אם יש לכם כוח להקשיב.. טוב, אז אני תמיד הייתי שמן, או יותר שמן משאר האנשים סביבי.. בכיתה ז' הייתי יחסית רזה, אבל משם פשוט נימאס לי והפסקתי לעשות ספורט וכו'.. משם רק עליתי.. אני לא זוכר בדיוק אבל לדעתי כבר בכיתה ח' הייתי 70 קילו, וזאת גם הייתה השנה שהתחלתי לרוץ ולנסות לרדת במשקל, אבל מה, כל מה שהצלחתי זה להישאר באותו המשקל, מידיי פעם הייתי יורד, ואז הייתי ישר מעלה חזרה, היום אני 76.5 קילו, אני כבר מרגיש גדול ומגושם, ואין פלא שבנות לא מתקרבות אליי.. אז היום התחלתי לרוץ, אני לא יודע כמה רצתי אבל פשוט אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לרוץ והוא לכך אותי לריצה, אני רצתי כל-כך לעט, לקראת הסוף אני סוג של הלכתי/רצתי וזה היה כבר ממש ניראה כמו איזה סבא זקן שמנסה לרוץ. אתמול אני שקלתי 78.9 קילו, אבל זה היה אחרי שאכלתי, תעשו את החישוב, אבל לדעתי עליתי סתם בגלל שאכלתי הרבה (למרות שלא הכי רציתי..) עכשיו כשאני חושב על זה, כל מה שאני צריך לעשות זה לזכור לא לאכול יותר מידיי, ולעשות קצת ספורט כל יום. אבל עדיין יש לי בטן ענקית =_=

המשימה שלי כרגע היא לחזור להיות 70 קילו, כמו פעם ובאמת להרגיש טוב עם עצמי. ואני תמיד אשמח לישמוע ממכם טיפים לגביי איך לרדת במשקל.. זה באמת יעזור לי (=

עריכה: יופי.. עכשיו אחד מהחברים של תום, עדן או של אורי בטח גילה את הבלוג שלי.. וגם איכשהו השיג את המספר טלפון שלי, והתקשר אליי והטריד אותי. פשוט תפסיקו עם זה.

חנוכה שמח ^~^

אני שמנמן P:

אתמול נסעתי לבקר את נועה P: (גם מייקי וגם מור! D:)
כשבאתי לבית שלה התבסרה לי הודעה מצטערת.. שמייקי לא תבוא.
אני כמו פאטתי האמנתי לזה XD
כשבאתי לבית של נועה ראיתי בית כל-כך יפה *~* אמרתי לעצמי שאני חייב לבקר שם עוד!
התברר שעבדו עליי, מייקי כן באה בסוף!!! D:: חיחי ידעתי שהם עובדות עליי D< (כן בטח.. XD)
בגלל שקבלתי פלטה.. אני חייב לשים אותה כל הזמן עכשיו.. אבל אתמול הורדתי אותה, כי פשוט לא יכלתי איתה.. ><''

ובגלל זה הבאתי איתי שלט, היה כתוב בוא "יש לי פלטה אז אני לא יכול לדבר, גומנה ><''" ובצד השני היה כתוב "מה?" כי ידעתי שאני אצתרך להגיד מה XD
פגשתי את החתולות של נועה ואת מגי הכלבה! D:
שיחקנו עושים כסף! למרות שאני ונועה היחידים ששיחקנו... XD
ראינו אינויאשה את הפרקים הראשונים *~*
נועה ניגנה על גיטרה, היא מנגנן כל-כך יפה *~* למרות שהיא לא מאמינה לי.. >:
אני ניגנתי קצת.. הייתי מעפן (כרגיל XD) מור ניגנה על הפסנתר את השיר מטסובאסה! היא ניגנה כל-כך יפה *~*
אני למדתי את ההתחלה של זה (בזכות מור המקסימה! 3:::)

אתם יודעים, אני לא בחור של מילים, אבל חופר חופר

חג חנוכה שמח, ומרי קריסמס אברי באדי! D:

אז עכשיו המומולדת שלי הסתיימה, אבל אני שמח, כי פעם ראשונה נהנתי באמת עם אנשים שאני באמת אוהב.
יצאתי מהדיכי סוף סוף D: סוף סוף יש לי סווצ'רים XD יש לי גם נעלי בית *גבגבות* ויש לי קופסאת חיסכון מגניבה! D:

אני כבר לא יודע מה לעשות, נימאס לי שאני צריך להישאר בבית כל היום, להשתעמם, עובר מהמחשב לטלויזיה ומשם גם לפעמים לפלייסטיישן, גם אוכל לפעמים, וזה ממש מתחיל להימאס (מתחיל? אני כבר ככה כל החיים..) אין לי כוח לצאת מהבית, אין לי כוח לחוג, וגם ככה כל החוגים שאני מכיר לא מי-יודע-מה מעניינים אותי, אני רוצה ללמוד יפנית ולצייר מנגה, אני רוצה להיפגש עם חברים אחר הצהריים, ובכללי, להנות ולחיות את החיים. גם ככה הילדות שלי לא הייתה משהו (גרועה ביותר) וככה אני אזכור את נעוריי גם? יושב בבית משתעמם? ומה יקרה כשאני אגדל? אותו הדבר? אני לא יודע מאיפה זה ממשיך, אני רק צריך חיבוק, או מישהי שבאמת יהיה לה אכפת. זה לא מופנה פה לאנשים כלשהם, אני רק אומר מה אני מרגיש. אתם יודעים..

ולאן זה ממשיך? אתם תנחמו אותי? זה יעזור? גם ככה אני אשאר ואהיה בודד, שומדבר לא ישתנה, אני תמיד אשאר בודד.

אני לא יכול יותר, להיות לבד, בבית. נימאס לי שאני צריך להיות כזה בודד. אולי זה מגיע לי, אולי זה לא, מי יודע.. כל מה שאני מנסה להגיד זה שאני צריך מישהי 3>

והנה עוד שבוע חולף לו, לא היה מיוחד או מרגש במיוחד, עוד שבוע כזה, כמו אותם ימים 'מתגלגלים'..

כל מה שאני רוצה להגיד זה שאתן חשובות לי, ואני רוצה להיות איתכן בכל רגע, גם בטוב וגם ברע 3>

ואה כן, יש לי יומולדת ביום ראשון.. יאי מי.. =/

יש קטע מהשיר הסיום הראשון של נארוטו שאני פשוט מתחבר אליו ורציתי לספר לכם על השיר, את השיר אפשר לשמוע ביו-טיוב או בכל מקום אחר שתירצו פשוט לחצו כאן והנה לכם (=

''אל תנסה להיות חכם כל-כך, אל תבכה כי אתה כל-כך צודק, אל תירתע מזיופים או שקרים, כי בסוף תשנא את עצמך,,

אני מתחבר לקטע בגלל שאני לא חכם במיוחד, ואני מנסה להיות חכם יותר, ואני בוכה כשאני חושב שאני צודק, ואני נירתע כשאני פוגש בזיופים או שקרים, (אגב למי שלא יודע מה זה להירתע זה לזוז לאחור, לסגת, להיבהל, לפחד, לסלוד וכו' וכו'... אגב לסלוד זה לשנוא) עכשיו יש גם עוד איזה שיר אחד שאני מתחבר עליו (הפעם זה מבליץ'!) אבל תקשיבו לסיפור מצחיק, בהתחלה לא ידעתי בכלל שזה מהשיר הזה עד שיום אחד בכיתי ליוניק בפחות או יותר במילים של השיר והיא שאלה אותי אם אני רואה בליץ', אז אמרתי כן, והיא שאלה אם זה מהשיר? אז אמרתי לה איזה שיר? ובסוף גיליתי שזה קטע מהשיר הזה (=

פחות או יותר מה שאמרתי לה זה היה: "אני רוצה עולם משלי בלי מריבות בלי סכסוכים, בלי מלחמות, בלי אנשים שפוגעים,,

טוב, עכשיו לנושא אחר, אבל לפני זה אני רוצה שתזכירו לי לפעם הבאה (במקרה שאני שוכח) לספר לכם קצת על העבר שלי (שהוא לא היה מי-יודע-מה..) טוב! (אני אוהב להגיד טוב! כי טוב לי על הלב! XD) אמא שלי ואחותי נוסעות בקרוב לאפריקה, אני אתגעגע לאמא שלי, את אחותי אני שונא, אבל בכל זאת היא אחותי והיא חלק מהחיים שלי, ובוודאי שאמא שלי היא חלק עוד יותר בלתי נפרד מהחיים שלי, והן נוסעות, ואני פשוט אתגעגע.. הן הבטיחו לי לצלם כמה תמונות בכל יום, ואני מאוד אשמח לראות אותן אחר-כך (=

עכשיו עוד משהו, כמה פרטים עליי/תחביבים כדיי שתכירו אותי קצת יותר! 3;

אני אריאל קלפר, בן 14, ב21 לחודש אני אהיה בן 15, אני אוהב לצפות באנימה, אני פחות או יותר 'ממוצע' בבית-ספר, אני מנגן על גיטרה (פעם הלחנתי, אבל זה הכל היה זבל) יש לי חתולה שחורה חמודה בת שנתיים קוראים לה נינג'ה, מפה תבינו שאני אוהב נינג'ות, אני מצייר, והחלום שלי זה ללמוד יפנית.

ובין השאר אני רוצה גם לנסות להתנדנד על נדנדה כזאת כמו שיש בקאליידו סטאר, או לקפוץ על טרמפולינה גבוהה גבוהה! (למרות הפחד הנוראי שלי מגבהים)

וזהו, ניראה לי זה מספיק להיום (=

 עד לפעם הבאה!

סוף סוף, לאחר תיסכול רב וכאבי ראש, הצלחתי לפתוח את הבלוג, או יותר נכון, יוניק הצליחה (תודה יוניק!)
זה הפעם השנייה שאני משכתב מחדש את הפוסט הראשון, מקווה שזאת גם פעם אחרונה שאני משכתב, עכשיו, איפה אני לוחץ...
ניראה לי פה.. אממ.. על תרדו עליי שאני גרוע בלפתוח בלוגים, תחוסו עליי שאני לא מבין גדול XD
וסליחה שאני מדבר אל עצמי.. (=

עד לפעם הבאה (מקווה שאצליח לתפעל את הבלוג הזה..)