נפגשתי עם האקס שלי (היינו כמעט 3 שנים ביחד. שנתיים ו-8) הוא רצה לשמוע ממני איך עברתי הלאה. נפרדנו לפני שנה. הוא נפרד ממני לפני שנה.
הוא אמר שלא מצליח לעבור הלאה ומוצא את עצמו חושב עליי ומרגיש כלפיי רגשות.. אמר שעשה טעות ומעשה ללא חשיבה מוקדמת כשנפרד ממני.
כשדיברנו וישבנו ביחד זה הדבר הכי רגיל הכי טבעי. ללא להתייבש ללא פחד לומר משהו לא במקום. חופשי. פתוח. כמו פעם.. היינו צוחקים הרבה ביחד. וצחקנו גם עכשיו.
לא אשקר לעצמי שרציתי לחבק אותו במהלך כל השיחה כי זה הדבר היחידה שהיה חסר .. דבר לא רגיל מכל הדברים שהרגישו כל כך מוכרים .
אני נזכרתי בכל הרגעים שלנו ואיך שהכל היה מסתדר..וכמה שאהבתי ללא סוף ותנאים.
ועכשיו אני מבואסת בשבילך. אני עצובה בשבילך.. שיצאת כזה טיפש ועשית את מה שעשית כי הרי היה טוב . שהיה כבד עליך להתמודד עם דברים ולא נלחמת עליי...
אני רק רציתי שתלחם עליי. רציתי לתזכה בי שוב , באמון שלי , שתגרום לי להזכר למה אהבתי אותך כלכך. זה לא קרה..והרגש התפזר באוויר ונעלם.
כמובן שחלקים ממנו איפשהו מוחבאים אצלי בפנים כי כואב לי כל כך עליך. שרף לי בפנים לראות אותך ככה ועכשיו כשאני כותבת את זה חנוק לי בגרון .
רציתי לצעוק עליך לצרוח .. פשוט לצרוח את המילים "למה לא נלחמת עליי?!" למה אלוהים?
מעניין אם היה איזשהו סיכוי שנחזור ונהיה אחד שלם?
אבל עכשיו אני עם גבר אחר ונפתחתי ואני התמלאתי אהבה ואני נותנת לו את האהבה שלי עד כמה שאני רק יכולה לתת. ויש רגעים קשים וגם אותם אנחנו עוברים. אבל לפעמים כל כך באלי את הקשר המיוחד ואת הפתיחות שתהיה גם כאן.. יכול להיות פשוט לא הגענו עדין לקטע הזה.
ועכשיו אני בוכה..למה דמעות יורדות לי? מי יכול לעזור לי?מי יכול לתת לי תשובות למשהו שאני לבד לא מצליחה להבין.
מהרגעים שבאלי להיעלם.. אז עכשיו. או פשוט סימן, מה אני צריכה לעשות ומה להרגיש . רוצה לדעת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
