sometimes you have to be your own hero

יש לכם משהו כל כך יקר בידיים. ולפעמים כמו שזהדבר הזה כל כך יקר, כל כך לפספס אותו. על שטויות. על עניין של הרגל של נוחות וטוב. 

אתם מרגישים טוב מאוד עם מה שיש לכם עד שזה נהיה כל כך רגיל. וזה נהפך לחלק מהחיים הזורמים שלנו. מפה אנחנו נוטים להשאיר את הדבר היקר שלנו על קו ההרגל ועל הזרם הרגיל , נהיה מובן מאליו , כמו הכל. שוכחים לטפח להזכיר לעצמינו עד כמה אנחנו ברי מזל שהטוב הזה קורה דווקא לנו. וכמו הכל בחיים זה עובר בין לבין. נעלם. משתנה . מתחלף. 

פחד יקר, תודה שאתה תמיד כאן. איתי, להזכיר לי ולהחזיק אותי תמיד פה כדי לדעת את זה ולא לעשות את זה. 

האם אני שונה? אני מעריכה יתר על המידה את מה שיש לי? אני המוזרה? או שהעולם פשוט מסתובב לו.