מוזר לכתוב בימים אלה על תוכנית הומור בטלוויזיה, אבל תכננתי לכתוב את הפוסט הזה כבר בערב שישי, ופשוט לא הספקתי עד עתה. יותר מכך, בזמן שצפיתי בתוכנית, חשבתי לראשונה על הבלוג הזה.

את שרון טייכר וערן זרחוביץ' שמעתי לראשונה בימי ראשון בלילה ב"ציפורי לילה" בגל"צ. הייתי מובטל וסתם העדפתי להקשיב לרדיו, לראות משחקי אנביאיי בארבע בבוקר, והעיקר לא לכתוב את התזה. אחרי שגיליתי את התוכנית התמכרתי במהירות. אני זוכר שפשוט לא יכולתי להפסיק לצחוק כששמעתי את המסרים הסמויים בשירו של הראל סקעת, שנחשפו על ידי השמעת השיר מהסוף להתחלה.

שמחתי שהם החליפו את שי ודרור ב"תוכנית הערב" ברדיו תל אביב. אין ספק שמדובר בשדרוג רציני. לצערי התגלו קשיים בשמיעת התוכנית. במקום עבודתי (אי שם באזור נתב"ג) לא ניתן לקלוט את רדיו תל אביב (לפחות לא במקום בו אני יושב), ולכן הפעמים היחידות שבהן אני שומע את התוכנית, הן כשאני יוצא מהעבודה בין חמש לשש (וזה לא קורה יותר מידי). בין ארבע לחמש אני שומע מוזיקה עברית ישנה בגל"צ (אבל זו כבר סטיה לפוסט אחר). אני מגיע למצב שלפעמים אני ממש שוקל לצאת מוקדם, בשביל לשמוע את התוכנית בדרך הביתה. אני שונא לשמוע את תוכניות הספורט אחרי שש שמדברות רק על כדורגל (גם אם יש מצב כלשהו לשמוע את חבר שלי נועם בתוכנית שברשת ב'). אני הרבה יותר נהנה לצחוק כל הדרך. אני חולה על פאפא, על המוניות, על יהורם גאון, על גילה אלמגור, על פנקס הקטן, על החמישיה האמיצה ועוד מלא תסכיתים (מתי שמעתם בפעם האחרונה את המילה הזו?).

כמובן שגם שמחתי כשראיתי את הפרומו לתוכנית החדשה שלהם בערוץ 10, אבל חששתי שהתסכיתים שעבדו כל כך טוב ברדיו, לא יצליחו לעבור למסך הטלוויזיה. נכון לתוכנית הראשונה, התשובה היא שחלק הצליחו וחלק לא. בעוד שפנקס הקטן, אבא של סופרמן והחמישיה היו מעולים, פרדי קרוגר וקול הרעם לא היו משהו (ואת קול הרעם אהבתי ברדיו). מאור כהן היה ממש מיותר.

חוצמזה:

• ההומור בתוכנית מבוסס על דברים ישנים שגדלתי עליהם (קרוגר, סופרמן ופנקס), אבל מעניין אם צעירים של היום יבינו את הבדיחות?
• שמחתי לגלות איך נראית ליאת הר-לב הכישרונית.
• מקווה שיעשו את פאפא.
• קבלו את החמישיה האמיצה: