בפוסט הזה יש ספויילרים, וזה נראה לי טיפשי להזהיר אתכם בכל פעם שיש אחד. אם לא אכפת לכם, אז תקראו בסבבה. אם זה מפריע לכם, אתם יכולים לקרוא רק את הקטעים על הספרים/סרטים שאתם מכירים. השמות של הספרים/סרטים מודגשים, וגם יש תמונות, כך שיהיה לכם קשה לפספס.

יש לי חוק שכל סרט שיוצא על פי ספר שקראתי, אני חייב לראות אותו. החוק פועל רק לכיוון אחד: אם אני רואה סרט על פי ספר, אני לא חייב לקרוא את הספר. לראות סרט זה הרבה יותר קל מלקרוא ספר. אני מאמין שהפעם היחידה שאעבור על החוק הזה יהיה כשמישהו יעשה סרט על התפסן בשדה השיפון. עוד לא קם האידיוט שעשה את זה, אבל אני מחרים את הסרט הזה מראש.

ספרים שלא אהבתי, אבל בכל זאת ראיתי את הסרטים: "אני לא מאמין שקבעתי לעצמי את החוק המפגר הזה"

החוק הזה שלי יכול להיות בעייתי לפעמים. יש ספרים שלמרות שלא אהבתי אותם, בכל זאת ראיתי את הסרטים.

אתם בטח זוכרים את הטירוף שהיה סביב צופן דה וינצ'י. גם אני כמו כל שאר העולם קראתי את הספר. הספר עצמו היה ממכר למדי. פרקים קצרים, שתמיד מסתיימים במתח, וגורמים לך להמשיך לקרוא. זה שסיימתי אותו בפחות מיומיים (זמן מאוד קצר עבורי) מוכיח שבהחלט התמכרתי לקריאה. אבל אז הגיע הסוף. הספר הסתיים, ופתאום הבנתי שקראתי קישקוש בלבוש. כל מה שהסופר דן בראון עושה, זה לשפוך מידע שהוא קרא בכל מיני מאמרים, או סתם בויקיפדיה. כבר בשלב מוקדם של הקריאה זה התחיל לצוץ. אני זוכר שיש קטע שהגיבור, רוברט לנגדון, נוסע במונית למוזיאון הלובר. בזמן שהנהג מקשקש לו על המוזיאון, לנגדון חושב על כך שיש 666 שמשות שמרכיבות את הפרמידה. אנשים לא באמת חושבים על דברים כאלה בזמן שהם מדברים עם נהגי מוניות, אבל דן בראון פשוט אוהב להשוויץ במידע שהוא מצא באינטרנט. אגב, עכשיו בדקתי מה כתוב בנושא זה בויקיפדיה, ומתברר שבראון לא בודק מספיק לעומק את המידע שהוא כותב בספריו. כל הסיפור הזה של ה-666 שמשות הוא סתם אגדה אורבנית.

חוק זה חוק, אז למרות שלא הלכתי לקולנוע לראות את הסרט, עדיין לקחתי את ה-DVD. זה היה אפילו יותר גרוע מהספר. בספר לפחות הייתי במתח, אבל בסרט לא הצליחו אפילו לעשות את זה. החלק הנחמד בספר היה פתרון החידות, אבל מכיוון שבסרט לא ניתן להעביר את המחשבות של לנגדון, אי אפשר להבין איך החידות נפתרו. הסרט הוא פשוט רצף של חידות, שבכל פעם אנחנו רואים את טום הנקס חושב וחושב, ואז הוא פשוט אומר "אני יודע את התשובה", ובכך עובר לנקודה הבאה, ולחידה הבאה.

מסיבה לא ברורה, התחלתי לקרוא את מלאכים ושדים מיד לאחר שסיימתי את צופן דה וינצ'י. אחרי כחמישים עמודים, נפל לי האסימון והבנתי שאני לא יודע מה אני עושה. הספר היה בדיוק אותו דבר כמו הקודם (אני יודע שכרונולוגית זה הפוך) רק שהבחורה התחלפה, ובמקום צרפת העלילה מתרחשת באיטליה. לא חזרתי לקרוא את הספר, ועכשיו אני לא יודע אם החוק שלי עובד לגבי ספרים שלא סיימתי לקרוא.

כשהיית ילד התחלתי לקרוא את שר הטבעות. זה היה אחרי שסיימתי לקרוא את ההוביט שממש אהבתי. אני כבר לא זוכר באיזה שלב הפסקתי לקרוא, אבל אני זוכר שזה פשוט שעמם אותי נורא. היו לי מחשבות לנסות לקרוא את הספרים שוב, אבל פשוט אין לי חשק. אני יודע שהם אמורים להיות ממש טובים, אבל אני חושב שמה שסגר את הסיפור היו שלושת הסרטים. הסרטים הזכירו לי למה אני לא רוצה לקרוא את הספרים. משלוש שעות כפול שלושה סרטים, יוצא שבע שעות של אנשים רצים, ועוד שעתיים של קרבות. אני לא יודע איך זה יוצא בספרים, אבל מי הבמאי "הגאון" שהכניס את כל הסיפור הזה עם העצים המדברים לסרט. בכל פעם שהעצים האלה הופיעו על המסך, ממש היה אפשר לשמוע את כל בית הקולנוע נאנח ביחד ומתלונן "אוי לא, עוד פעם העצים המשעממים האלה...".

ספרים שאהבתי, אבל לא אהבתי את הסרטים: "איך לעזאזל הם הצליחו לחרבש את זה?!"

אני בנאדם שמבין שסרט זה לא ספר, ולכן לא צריך שכל דבר בספר יופיע בסרט. יש דברים שלא עוברים טוב בקולנוע, ולכן עדיף לשנות אותם, או לוותר עליהם. סרט יכול להיות טוב בפני עצמו, גם אם הוא מדלג פה ושם על דברים שהיו בספר. נדירים המקרים בהם אני מתלונן על זה שהסרט פיספס מלא דברים שהיו בספר, וזה גרם לכך שהסרט היה לא טוב.

הסרט הראשון בסדרת הארי פוטר היה סרט כזה. את הסרט ראיתי אחרי שכבר קראתי כמה ספרים בסדרה, והכרתי טוב את כל מה שמתרחש בעולם הקוסמים. אני לא חושב שמי שראה את הסרט הראשון ולא קרא את שום ספר בסדרה, היה מסוגל להבין משהו ממה שהוא ראה. הסרט היה מורכב מרצף של התרחשויות שלא כל כך מתחברות, ואני די בטוח שאותו אדם מסכן יצא מהקולנוע ואמר לעצמו "וואו, מה זה השטיות האלה, ולמה כל העולם קורא את הספרים המפגרים האלה?". בגלל שקראתי את הספר, הייתי מסוגל לחבר ולהבין את מה שקרה בסרט, אבל היה לי ברור שהוא עשוי בצורה איומה.

סרטים שגרמו לי לוותר על קריאת הספר: "אני אסתפק בזה"

בקטגוריה זו יש סרטים טובים ורעים. לפעמים אתה פשוט מבין את העקרון, ומוותר על קריאת הספר, ולפעמים הסרט כל כך לא מוצלח, שלמרות שברור לך שהספר יהיה טוב יותר, אתה עדיין מעדיף לוותר.

זוכרים את אותו מסכן שראה את הארי פוטר בלי לקרוא את הספר, אז לא מזמן אני הייתי אותו המסכן שראה את הסרט מצפן הזהב מבלי לקרוא אף אחד מהספרים בסדרה. אני בטוח שאנשים שקראו את הספרים הבינו מה קורה בסרט, אבל אני בטוח שאף אחד אחר לא הבין. מי שעשה את הסרט ניסה לדחוס המון פרטים ודמויות שמופיעות בספרים, אבל הוא שכח להתחשב בכל אלה שלא מכירים את הפרטים האלה. העלילה רצה בסרט במהירות מטורפת, והדמויות מופיעות ונעלמות במהירות גבוהה אף יותר. כשהגיבורה, ליירה בלאקווה, מוצאת את עצמה על ספינה עם כל מיני אנשים מבוגרים זרים, היא פוגשת בלילה איזו מכשפה. המכשפה לא מדברת יותר מידי, ורק שואלת את ליירה "האם את יודעת עם מי מהאנשים בספינה יצאתי?", וליירה נעזרת במצפן בכדי לענות תשובה נכונה. המכשפה עפה לה, וחוזרת בסוף הסרט בכדי להלחם ברעים. אין מצב שמישהו מסוגל להבין מי זאת המכשפה הזאת ואיך היא קשורה למשהו בסרט. בהמשך ליירה הקטנה פוגשת את ההוא שמספר את הסיפור בסרט ביג לבובסקי (לא רק את אותו השחקן, אלא ממש את אותה הדמות). היא מדברת עם הבנאדם המפוקפק הזה בחופשיות, וסומכת עליו לחלוטין, גם כשהוא שולח אותה לדבר עם דוב קוטב אלכוהוליסט. עוד יותר מוזר שהוא מתייחס אליה כאל אדם מבוגר. תארו לעצמכם שילדה קטנה תבוא אליכם, ותאמר לכם שהיא רוצה שתעבדו בשבילה, נראה לכם הגיוני? אני משער שבספר יש איזשהו הסבר למה כל זה קורה, אבל בסרט זה לא ברור ואפילו בעייתי.

אני יודע שהגיוני לקרוא את הספר בשביל להבין את כל הדברים הלא ברורים בסרט, אבל זה באמת כבד עליי לקרוא ספר רק בשביל להשלים חוסרים. כבר מהסרט הבנתי שהרעים אמורים לייצג את הכנסייה (או את "הדת" באופן כללי), ואני מספיק מבוגר בשביל לא להתלהב ממסרים מסווים שכאלה.

את רודף העפיפונים הלכתי לראות במטרה לחסוך לעצמי את הקריאה. וזה עבד! אני לא חושב שמי שרואה את הסרט צריך או רוצה לקרוא את הספר. אני באמת לא מוצא סיבה שאקרא ספר, כשאני מבין את הרעיון מאחורי הסיפור, אני יודע את הסוף, והעלילה הייתה עשוייה מספיק טוב בשביל שלא ארגיש שיש משהו שמתפספס לי בגלל שאני קראתי את הספר. אני די בטוח שנהנתי מהסרט יותר מאלה שראו אותו אחרי שקראו את הספר.

ספרים שגרמו לי לרצות לראות את הסרט, ולא התאכזבתי: "אחלה סרט! גם הספר סבבה"

בפעם השנייה שעשיתי מילואים שמרתי על איזה מבנה באיזה בסיס. את המילואים האלה ניצלתי בעיקר בשביל לקרוא מלא ספרים שאיזו מישהי שעבדה איתי, המליצה לי עליהם. רוב הספרים היו לא משהו, אבל את מישהו לרוץ איתו ממש אהבתי. ספר מעולה עם קצב טוב, ודמויות שקל לך להתחבר אליהן. הסרט מצליח לשמור על כל אלה. מלבד הקצב והדמויות, יש גם הומור ודרמה שעשויים טוב. יצא לי גם לראות גרסה מורחבת של הסרט (שהפך בעצם למיני סדרה) אבל היא בעצם הייתה ההוכחה שסרט לא צריך לשמור על כל פרטי-הפרטים של הספר, ורוב הדברים שנוספו למיני סדרה זו, שלא הופיעו בסרט, היו מיותרים למדי, והורידו מעט מהקצב הטוב של הסרט.

לפני כמה ימים, כשהייתי אצל ההורים שלי, מצאתי את עצמי משועמם לאללה. חיפשתי איזה עיתון בשביל לקרוא משהו, אבל לא היה כלום, אז הסתכלתי בספריה. מצאתי שם את חמשת הספרים בסדרת פרידיין. הספרים האלה נכתבו בשנות השישים, אבל זכו לפופולאריות בארץ בשנות השמונים. מבט על העטיפות הכחולות עם הציורים המעט מוזרים, החזירו אותי בבת-אחת עשרים ומשהו שנים אחורה בזמן, ישר למיטה בחדר שלי ברמת-גן, כשקראתי את הספרים האלה, וכל הזמן הייתי מסתכל במפה שבתחילת הספר, בשביל לראות היכן טרן נמצא כעת. כשהתחלתי שוב לקרוא את הספר הראשון בסדרה (ספר השלושה) זה הרגיש לי מעט מוזר, ולא הבנתי כל כך מה הייתה ההתלהבות באותן שנים, אבל ככל שהתקדמתי, גיליתי שקל מאוד להתחבר לספר, והדמויות יותר מורכבות ממה שנראה בהתחלה.

אני אומנם רק האמצע הספר הראשון, אבל נראה לי שאמשיך ואסיים את כל החמישה. אני לא זוכר שום דבר מהעלילה, אבל בכל זאת הרשתי לעצמי לראות את הסרט קדרת הקסמים השחורה של דיסני שנעשה על פי שני הספרים הראשונים. אני חושב שמדובר בסרט האנימציה הכי פחות מוכר של דיסני. מלבד אותה הפעם שראיתי אותו כשיצא לקולנוע, אני לא חושב שראיתי אותו עד היום. בסה"כ מדובר באחלה סרט לילדים, אומנם העלילה קצת שיטחית, וקצב ההתרחשויות מזכיר את מצפן הזהב, אבל מכיוון שמדובר בסרט לילדים, זה מסתדר טוב. אגב, מתברר שמדובר בסרט המצוייר הראשון של דיסני שהיה מוגבל לגיל 13 ומעלה. אני חושב שזה בגלל שהוא מאוד אפלולי, ויתכן שמפחיד ילדים. אני צפיתי בו כשהייתי בן 9, ואני לא זוכר שפחדתי.

סרטים שהקשר שלהם לספר הוא מקרי לגמרי: "איזה קטע, גם פה יש סגן חזירן בשם טרן"

אז כפי שהבנתם, הסרט האחרון שצפיתי בו קדרת הקסמים השחורה, היה נחמד למדי. ניתן לומר שהוא מבוסס על ספר השלושה ועל היורה השחורה, אבל חוץ מזה שכל הדמויות שמופיעות בסרט היו גם בספר, וזה שהיורה השחורה עושה את אותה פעולה, כל העלילה שונה לגמרי. אני זוכר שעל תחילת הסרט, אמרתי לעצמי "הם עשו את זה טיפה שונה", ובהמשך הסרט כשלא הפסקתי לומר את המשפט הזה, הבנתי מתישהו שבעצם כל הסרט שונה מהספר (למרות שאני מזכיר שאני רק באמצע הראשון, ויכול להיות שעוד אגלה שיש עוד כמה נקודות דמיון בין הסרט לספרים).

הפעם השנייה שראיתי את אני, רובוט הייתה כשהייתי אצל ההורים. ראיתי את הסרט יחד עם אמא שלי באחד מערוצי הסרטים של הוט. אני זוכר שבסוף הסרט הייתה לי איזושהי בעיה עם העלילה, ולא הבנתי משהו (אני כבר לא זוכר מה), ואז אמא שלי אמרה לי שיש לנו את הספר בבית, ואולי אמצא שם את הפתרון. היא הביאה לי ספר עתיק (1970) שנקרא אנוכי, הרובוט מקריאת הספר התברר לי שהקשר היחיד בין הסרט לספר הוא שיש שלושה חוקים, ושיש כמה שמות מושתפים. הספר הוא בכלל אוסף של סיפורים קצרים על רובוטים מזמנים שונים (כל סיפור הוא עם רובוט חדש יותר מקודמו). בסיפורים, משהו בתיפקודם התקין של הרובוטים משתבש, והסיפור הוא סביב האנשים שמנסים להבין את הגורם לתקלה. הספר פשוט מצויין, ומלבד שמעניין לראות איך הסופר אייזק אסימוב ראה את העתיד בשנות ה-40, הוא גם מעניין בגלל שהוא מורכב מסוג של חידות ואתגרים שיש לאנשים שמנסים למצוא את התקלות של הרובוטים השונים.

סרטים שגרמו לי לרוץ לחנות הספרים: "אני חייב לקרוא את זה!"

אני חושב שזה היה בתקופה שבין התיכון לצבא, כשרוב הזמן לא עשיתי כלום מלבד לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב. באותה תקופה ערוץ 6 היה ערוץ הילדים במשך היום, אבל הפך לערוץ שנקרא "הצגה שנייה" בלילה. ערוץ עם סרטים שאמורים להיות איכותיים. בפועל לא היו יותר מידי דברים מעניינים בערוץ, אבל מדי פעם הוא הפתיע. באחד מאותם ערבים מצאתי את עצמי מזפזפ בין הערוצים, וכשהגעתי לערוץ 6, התחיל הסרט בעל זבוב. לא היה לי מושג על מה זה, אבל זכרתי ששמעתי ילדים מכיתות מקבילות שסיפרו שנתנו להם לקרוא את הספר (לנו נתנו את התפסן) . אומנם סיימתי כבר ללמוד (ואפילו בלי לעשות בגרות בספרות בגלל ההגרלה שהייתה) אבל עניין אותי לראות על מה נתנו להם לקרוא. הגרסה שהייתה היא הגרסה האמריקאית החדשה יותר (1990) (יותר מאוחר יצא לי לראות את הגרסה הבריטית (1963) שהייתה לא מוצלחת). לא תכננתי לראות את הסרט, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי מרותק למסך. התחלתי את הסרט במצב של שכיבה על הגב, בהמשך כבר ישבתי בישיבה מזרחית קרוב לטלוויזיה, ובסצינה שבה ראלף בורח מכל הילדים האחרים, כבר עמדתי לחוץ כולי, תופס את הראש כלא מאמין למה שאני רואה.

למחרת בבוקר הלכתי לחנות הספרים לקנות את הספר. אני מבין את כל אלה שמתלוננים על כך שיש דברים בסרט ששונים מהספר, ושחסרים דברים (כמו למה קוראים לסרט "בעל זבוב"), אבל בתור אחד שראה את הסרט מבלי לדעת כלום על הספר, אני חושב שהסרט מעולה.

הורטון שומע מישהו הוא סרט שמיועד קודם כל לילדים, אבל הוא סרט מקסים ומהנה כל כך, שרגע אחרי שיצאתי מהקולנוע הנהדר בקניון איילון, רצתי עם החברה (לשעבר) לחנות הספרים הראשונה שמצאנו. היא חיפשה על מדף אחד, ואני על אחר. בשלב מסויים היא הלכה אל המוכרות שבקופה ליד הכניסה לחנות, ואני המשכתי לחפש. כשמצאתי את הספר סופסוף, רצתי לחברה שלי בשביל לומר לה שאין לה צורך לשאול את המוכרות כי מצאתי את הספר, אבל היא פשוט שילמה למוכרת, וקיבלה בתמורה ספר בתוך עטיפת מתנה. "קח, מתנה", היא חייכה. מתברר שהיא כבר מצאה את הספר, וקנתה לי אותו.

בספר יש סיפור נחמד, לא מתוחכם מידי, בסגנון הרגיל של דוקטור סוס. ספר מקסים להקריא לילדים שלכם, ואולי אפילו ישפר להם קצת את האנגלית. הסרט לקח את העלילה הבסיסית של הספר והפך אותה לקצת יותר, ואפילו הצליח לשמור על הקסם של דוקטור סוס.

הספר מתרכז במסר ש- A person’s a person, no matter how small , אבל בסרט כבר מרחיבים את זה לתאוריה שבעצם יש עולמות בגדלים שונים, ואולי בעצם היקום שלנו הוא רק פירור קטן שפיל שומר עליו שלא יפול. משהו בסגנון הגוּלה מסוף הסרט גברים בשחור.

הספרים:

התפסן בשדה השיפון / ג'. ד. סלינג'ר

צופן דה וינצ'י / דן בראון

מלאכים ושדים / דן בראון

שר הטבעות / ג'. ר. ר. טולקין (אחוות הטבעת, שני הצריחים, שיבת המלך)

ההוביט / ג'. ר. ר. טולקין

הארי פוטר / ג'יי. קיי. רולינג (אבן החכמים, חדר הסודות, האסיר מאזקבאן, גביע האש, מסדר עוף החול, הנסיך חצוי- הדם, אוצרות המוות)

חומריו האפלים / פיליפ פולמן (המצפן הזהוב, הסכין המעודן, משקפת הענבר)

רודף העפיפונים / חאלד חוסייני

מישהו לרוץ איתו / דויד גרוסמן

סדרת פרידיין / לויד אלכסנדר (ספר השלושה, היורה השחורה, טירת ליר, טרן הנודד, המלך העליון)

אנוכי, הרובוט / אייזק אסימוב

בעל זבוב / ויליאם גולדינג

הורטון שומע מישהו / דוקטור סוס

הסרטים:

צופן דה וינצ'י (2006)

מלאכים ושדים (2009)

שר הטבעות: אחוות הטבעת (2001)

שר הטבעות: שני הצריחים (2002)

שר הטבעות: שיבת המלך (2003)

הארי פוטר ואבן החכמים (2001)

מצפן הזהב (2007)

רודף העפיפונים (2007)

מישהו לרוץ איתו (2006)

קדרת הקסמים השחורה (1985)

אני, רובוט (2004)

בעל זבוב (1990)

בעל זבוב (1963)

הורטון שומע מישהו (2008)

גברים בשחור (1997)