לפני כשבוע הייתי במפגש בלוגרים של אורנג' טיים. כשהזמינו אותי, לא הייתי בטוח שאגיע. היה כתוב משהו על הקרנה של 'ממזרים חסרי כבוד', ומכיוון שכבר ראיתי אותו בעבר, וגם בגלל שלא הייתי בטוח שיש לי חשק לשבת עם כל מיני אנשים שאני לא מכיר – חשבתי לוותר על החוויה. שיניתי את דעתי, כשהבנתי שגם מאיה תהיה שם. פתאום נזכרתי כמה אהבתי את הסרט. האמת, שאני חושב שמדובר בסרט הטוב של השנה, אבל אני לא קובע מי יזכה באוסקר, כך שמה זה משנה.

פינקו אותנו – אפילו פינקו אותנו מידי. קייטרינג מעולה (אני אגיד לא להמבורגרים קטנים?), כיבודים מגניבים (קבוקים ובירה) ומתנות שוות (גרגירי קקאו או משהו שאני לא מבין בו). מלבד הסרט עצמו, הייתה לנו גם הרצאה על הסרט, וגם הסבירו לנו מה זה אורנג' טיים.

אני חושב שיש בעיה למפרסמים שהם לא תמיד מבינים את הצופים. כשאני רואה פרסומות, אני לא שם לב לפרטים קטנים. אם אני רואה פרסומת לאורנג' שמראים בה קטעים מסרט זה או אחר, אני מבין שאפשר להוריד את הסרט לסלולר – ומן הסתם רק ילדים מתלהבים עושים את זה. מתברר שכל הסיפור הזה של האורנג' טיים זה בכלל אתר שממנו אפשר להוריד סרטים תמורת כסף (משהו סטייל VOD). אני לא מבין גדול בתחום (כפי שניתן לראות) אז אני לא יודע אם המחירים שלהם באמת הכי שווים (ביחס למקורות אחרים שניתן להוריד סרטים באופן חוקי). הם לוקחים 14.89 לסרטים חדשים ו- 9.89 לישנים.

ההצדקה לפוסט הזה היא שנקבעה תחרות בין הבלוגרים. כל בלוגר צריך להמליץ על שלושה סרטים מתוך כל הסרטים שבאתר, וזה שהכי הרבה אנשים יאהבו את הסרטים שבחר, יזכה בפרס שווה (אעדכן אתכם כשאגלה איפה מצביעים). אני לא באמת מאמין שאזכה (בטח יש כאלה עם יותר קוראים ממני) אז לא אנסה לבחור בסרטים שאחשוב שאנשים אחרים יצביעו עבורם. בתור אחד מהעובדים המפורסמים ביותר שהיו אי פעם לבלוקבסטר ("היי, זה ההוא מבלוקבסטר!"), אחד עם ניסיון של ארבע שנים בהמלצות על סרטים ("לא ראיתי, אבל ההורים שלי אהבו.") – ברור שההמלצות שלי הן הנכונות ביותר.

לא אבחר את הסרטים האהובים עליי. אני מאמין שכולכם ראיתם אותם כבר, וזה יאבד את כל הרעיון של "להמליץ על סרטים". אם אתם צעירים או שסתם במקרה קרה ופספסתם, ולא צפיתם בטרילוגיה של בחזרה לעתיד או פורסט גאמפ, אז עזבו עכשיו את הבלוג המטופש הזה, ותצפו בסרטים  האלה עכשיו (ביי ביי). גם אם לא ראיתם את הטרילוגיה של הסנדק, שדה החלומות, הניצוץ, ממזרים חסרי כבוד, המופע של טרומן, מת לחיות ותקלה מופלאה, תמצאו לכם זמן, תארגנו לכם את הסרטים (דרך אורנג' או בכל דרך אחרת) ותראו אותם. יש אצל אורנג' עוד הרבה סרטים ובטח שכחתי כמה טובים אחרים, אז אל תתעצבנו על מידי בתגובות בסגנון "איך לא המלצת על שוטרת אינטימית?!".

בחרתי שלושה סרטים שחשבתי שיש סיכוי שאנשים פיספסו אותם מסיבה כלשהי.

מישהו לרוץ איתו

בעבר כבר כתבתי על הסרט הזה, אבל נראה לי שזו הזדמנות טובה לכתוב עליו שוב. אתמול שמעתי על התאונה שעברה בר בלפר (הלוואי שתחלים ויהיה לכל זה סוף טוב), שהכרתי את שמה משידורי גל"צ, אבל גיליתי שגם מדובר בשחקנית הראשית באחד מהסרטים הישראלים שיותר אהבתי (יש כאלה הרבה בשנים האחרונות). ראיתי את הסרט כמה שנים לאחר שקראתי את הספר, ונראה לי שנהנתי משניהם באותה מידה. הסרט עם קצב מהיר, עצוב, מצחיק, מותח ובעיקר מעניין. אני מכיר אנשים שפוסלים מראש סרטים ישראלים, ולדעתי זה ממש חבל, כי היום סרטים ברמה מאוד גבוהה – מישהו לרוץ איתו הוא אחד כזה.

עיר האלוהים

ראיתי את הסרט לראשונה אצל חבר שלי, בדירה של אבא שלו, שקנה מספר חודשים לפני-כן טלוויזיה 50 אינץ'. יחסית לטלוויזיות היום, הטלוויזיה הזו לא משוכללת מידי, אבל אז זו הייתה הטלוויזיה הכי שווה שראיתי. חבר שלישי היה אחראי להביא סרט די-וי-די מהמכונה, והוא הביא את הסרט הזה. אני זוכר שממש התבאסתי כששמעתי שהוא הביא סרט מברזיל. אני יושב מול טלוויזיה כזו שווה ואני צריך לצפות באיזו דרמה משעממת דוברת פורטוגזית.

תוך כמה דקות היה לי כבר ברור שטעיתי לגמרי. מהר מאוד הייתי מרותק למסך. עיר האלוהים הוא אחד מהסרטים הטובים שראיתי, מהסרטים האלה שאתה לא רוצה שיסתיימו.

קונטקט

אני פשוט מת על הסרטים שרוברט זמקיס ביים (ראו את שני הסרטים הראשונים המוזכרים בפוסט הזה). כשזמקיס מביים, הוא דואג שהכל יהיה מדוייק לגמרי – הוא לא מפספס כלום. קונטקט לא יוצא דופן מהבחינה הזו. כמו הסרטים האחרים, גם הוא פשוט "מושלם". תוסיפו לזה עלילה מעניינת, ותקבלו סרט מעולה. אני יודע שיש אנשים שלא מתחברים לסרט, אבל מי שכן מתחבר, יתחבר אליו חזק – ואני בטוח שיהפוך לאחד מהאהובים עליו.