לפני כמה שנים כשהייתי סטודנט לתואר שני, הלכתי עם חבר לבורגראנץ' במרכז המסחרי ברחוב ברודצקי ברמת אביב. אחרי הפסקת הצהריים, החלטנו להכנס לחנות הקומיקס החדשה שפתחו שם. זו הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה) שנכנסתי לחנות קומיקס. אחרי שהסתכלתי קצת מסביבי שאלתי את המוכר אם יש לו קומיקסים שהם לא על גיבורי-על. המוכר שהיה נראה בדיוק כמו שהייתי מדמיין מוכר קומיקס (נו, אתם יודעים), הסתכל עליי במבט מזלזל שכולו אומר 'אני לא מאמין שעוד פעם נכנסו אליי אנשים שלא מבינים כלום בקומיקס', וענה לי "לא".

אין לי מושג בקומיקס. כשהייתי ילד יצא לי לקרוא במספר חוברות עם גיבורי-על. אני לא זוכר בדיוק, אבל נדמה לי שקראתי בסופרמן, ספיידרמן וטרזן. מה שכן, היו לי את כל הספרים של אסטריקס שיצאו בתרגום לעברית. הספרים של אסטריקס היו הספרים האהובים עליי כשהייתי ילד. קראתי את כל אחד מהספרים עשרות פעמים, ואני נהנה לקרוא אותם עד היום מדי פעם. מתישהו בבי"ס יסודי הלוויתי את הספרים לחברים, ונוצר אצלנו בכיתה טירוף אסטריקס, כשמלא ילדים קנו את הספרים והחליפו אחד עם השני.

היו גם הרבה חוברות עם כל מיני סיפורי קומיקס קצרים. הייתי מנוי לחוברת קומיקס של דיסני, זבנג במעריב לנוער, וכשהייתי גדול יותר אמא שלי הייתה מביאה לי חוברות קומיקס מארה"ב (בעיקר חוברות MAD). אי שם בתיכון אמא שלי הביאה חוברת עם סיפורי קומיקס רציניים למבוגרים. אני זוכר שממש התלהבתי מהחוברת הזו, כנראה בעיקר בגלל שהיו שם מספר בחורות ערומות.

לפני זמן לא רב למדתי שיש דבר כזה שנקרא 'רומן גרפי'. למדתי את זה מאיזה טוקבקיסט זועם שתקף טוקבקיסט אחר על זה שהוא קרא 'קומיקס' למשהו שברור שהוא 'רומן גרפי'. קצת אחרי זה חבר שלי הביא לי ספר שקנה בארה"ב שנקרא 'Watchmen' ('השומרים'). אחרי שקראתי שניים-שלושה פרקים מהספר, נשברתי והחלטתי לוותר עליו. במקום לקרוא, ראיתי עם אותו חבר את הסרט שיצא על פי אותו ספר. גם מהסרט לא נהנתי מידי.

ביום השואה האחרון פרסמו בוואלה את העמודים הראשונים מהספר השני של 'מאוס' שיצא עם הראשון בעברית באותו הזמן. 'מאוס' הם שני ספרי קומיקס של ארט ספיגלמן. אני לא קורא לזה 'רומן גרפי', כי לפי מה שספיגלמן אמר בראיון ב'7 לילות' הוא חושב על המושג הזה בדיוק מה שאני חשבתי על אותו טוקבקיסט שהכיר לי את המושג ("זה נראה לי כמו ניסיון מזויף להשיג מכובדות."). מספר ימים אחרי שהתלהבתי מאותו קטע בוואלה, החלטתי להכנס לחנות הספרים שבמקרה עברתי לידה. במרכז החנות ראיתי את שני הספרים, ובלי יותר מידי מחשבה קניתי אותם.

אני חושב שקניתי את הספרים בגלל שילוב של מספר דברים. גם הקטע שקראתי בוואלה היה טוב, גם רציתי לקרוא קומיקס שהוא לא על גיבורי-על בשביל לראות שבאמת יש דבר כזה, וגם בגלל שתמיד הרגשתי אשם בזה שאני לא מתעניין מספיק בשואה.

'מאוס' הם שני ספרים, אבל הם בעצם כמו ספר אחד, כי הספר השני הוא המשך ישיר של הראשון. הספר מספר על ארט ספיגלמן שמחליט לעשות ספר קומיקס על אבא שלו, ולאדק ספיגלמן, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הספר קופץ בין הזמנים, בין השיחות של ארט וולאדק לבין הסיפור האישי של ולאדק כפי שהוא מספר אותו. לדעתי ארט לא ניסה לעשות ספר היסטורי שיראה איך היה בשואה, הספר הוא תרגום מצוייר של ארט לאיך שולאדק מספר את הסיפור. אין שם שחור ולבן, יש שם פולנים רעים ופולנים טובים, יש שם יהודים נחמדים ויהודים חארות. אני חושב שאחד מהדברים החשובים שנאמר שם, זה שלאו דווקא היהודים הטובים ניצלו בשואה, ושמי שניצל הוא לא יותר מיוחד ממי שלא. ולאדק ניצל בגלל שילוב של מזל ושל האופי הספציפי שלו, אופי שבימים רגילים יראה להרבה אנשים כאופי מעצבן.

ארט ספיגלמן משתמש בפורמט של הקומיקס בצורה מושלמת. אני לא נתקלתי בניצול כל כך טוב של הפורמט הזה לפני כן. אם הספר היה נכתב כספר רגיל או כסרט מצוייר למשל, הוא לא היה מתקרב ברמתו לספר הקומיקס. קשה לי להסביר את זה, אבל אביא פה דוגמא אחת מתוך הספר, כשארט מדבר עם אשתו על הרצון לעשות את הקומיקס ועל הבעיתיות בפורמט. אני מקווה שתבינו את הרעיון.

אני יודע שזה נשמע ממש מבאס לקרוא על השואה, אבל אני ממש נהנתי. אחד מהספרים הטובים שקראתי.