מדוע לא החליקה את הפתק מתחת לדלת? הוא תהה. מדוע לא קיפלה אותו? הוא נראה כמו פתק אחר שהיתה יכולה להשאיר לו, כמו, אתה מוכן לנסות לתקן את המקוש השבור? או אני אחזור עוד מעט, אל תדאג. זה היה כל כך מוזר בעיניו שפתק שונה כל כך – הייתי חייבת לעשות את זה בשביל עצמי – יכול להיראות בדיוק אותו דבר: פשוט, יומיומי, כלום.

הוא סלד מלשמור אותו, אבל גם סלד מלהשמיד אותו. אז הוא ניסה לאבד אותו. הוא השאיר אותו ליד הפמוטים מזילי השעווה, הניח אותו בין המצות בכל פסח, הפיל אותו ללא השגחה בין ניירות מקומטים על שולחן העבודה המבולגן שלו, וקיווה שהוא לא יהיה שם כשיחזור. אבל הוא תמיד היה שם. הוא ניסה לעסות אותו אל מחוץ לכיסו בזמן שישב על ספסל מול המזרקה של בתולת הים השרועה, אבל כשהכניס את ידו לכיס כדי להוציא את המטפחת, הפתק היה שם. הוא החביא אותו כסימנייה בתוך אחד הרומנים השנואים עליו ביותר, אבל הפתק הופיע כעבור כמה ימים בין דפיו של אחד הספרים המערביים שרק הוא בכל השטעטל קרא.

מתוך "הכול מואר" מאת ג'ונתן ספרן פויר. תרגם מאנגלית: אסף גברון. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

לפני מספר שבועות קראתי את הספר 'הכול מואר' (Everything is Illuminated) של ג'ונתן ספרן פויר (Jonathan Safran Foer). היו לי בעיות עם הספר, אבל בסה"כ מאוד נהנתי. ביום השואה ראיתי שהסרט ('הכל מואר' בלי ו') שנעשה על פי הספר משודר באחד מערוצי הסרטים והחלטתי לראות אותו.

בזמן הקריאה של הספר ידעתי על קיומו של הסרט, ואני זוכר שדמיינתי איך הסרט צריך להיראות. הספר מחולק לשלושה חלקים – עלילות תרחימברוד, המכתבים של אלכס לג'ונתן ומסע החיפוש של השלושה (ארבעה עם הכלבה). החלק המרכזי בספר הוא על תרחימברוד, וברור שהוא החלק שהכי קשה להפוך לסרט, ובטוח שיהיו הרבה בעיות מבחינת הדברים שאפשר להראות בסרט, אבל עדיין דמיינתי איך זה יראה. אני חושב שהדבר שכל הזמן צץ לי בראש הייתה הסצנה הראשונה והמצויינת מהסרט הנהדר 'יהודי טוב' (A Serious Man) של האחים כהן (סצנה ביידיש). להפתעתי הסרט 'הכל מואר' התעלם לחלוטין מכל החלק הזה, ובעצם כלל רק את מסע החיפוש אחר אוגוסטין.

הסרט מתחיל מאוד דומה לספר, אבל מסתיים אחרת לגמרי. אני מתקשה להבין למה הסוף שונה כל כך. לקחו את הספר ושינו את הסוף לפחות מוצלח.

בסוף הסרט ממש הייתי מבולבל. בגלל שהספר עדיין היה לי בראש, היה לי ממש קשה להבין מה קורה. ציפיתי לדברים מסויימים, אבל פתאום הכל היה שונה. ברגע שהסרט הסתיים, רָצְתי למחשב לבדוק אם באמת הדברים הלכו אחרת, או שאולי בכלל לא הבנתי את מה שקרה בסרט. אולי אפילו יותר גרוע – לא הבנתי את מה שקראתי בספר. כרגיל, האתר הראשון שגוגל נתן לי היה ויקיפדיה בעברית. על הספר כמעט ולא כתוב כלום, ועל הסרט כתוב הרבה יותר. הסעיף שעניין אותי היה "הבדלים בין הסרט לבין הרומן", ולצערי ברור שמי שכתב אותו לא קרא את הספר, אלא הסתפק בלתרגם חלק מהסעיפים הכתובים בערך המקביל באנגלית. הוא תרגם את הסעיפים שנראו לו משמעותיים, אבל פיספס שניים שבאמת משמעותיים – מיהי אוגוסטין ומה מקצועו של ג'ונתן.

בתחילת הסרט האבא של אלכס אומר שג'ונפן ס' פור (“Jonfen S Fur”) רוצה לכתוב ספר על תרחיברוד.

בשלב מתקדם יותר בסרט, בזמן שהם במכונית, רואים את ג'ונתן מוציא מין יומן וכותב בו משהו. אלכס שיושב בכיסא שליד הנהג פונה אליו, והשיחה הבאה מתקיימת:

  אלכס:  אבא בישר לי שאתה כותב ספר על מסע זה. אתה סופר?

  ג'ונתן:  לא.

  אלכס:  אז מה זה?

  ג'ונתן:  זה קטלוג.

  אלכס:  קטלוג... קטלוג...

  ג'ונתן:  אני לא יודע למה אמרו לך את זה. אני לא סופר. אני כותב, אבל אני יותר אספן, בעצם.

  אלכס:  ומה אתה אוסף?

  ג'ונתן:  דברים. דברים משפחתיים.

  אלכס:  זאת קריירה טובה, כן?

  ג'ונתן:  לא, זאת לא קריירה. זה רק עיסוק שלי.

  אלכס:  למה?

  ג'ונתן:  לא יודע. למה אנשים עוסקים בעיסוקים?... זה פשוט עיסוק.

  אלכס:  אני מבין... גם אני נהנה לכתוב, אבל אני מרגיש שנולדתי להיות רואה חשבון.

כפי שכתוב ברשימת ההבדלים בויקיפדיה באנגלית, בניגוד לספר שבו אלכס קורא לג'ונתן "הגיבור", בסרט הוא קורא לו "האספן". חוץ מזה מתייחסים לשיחה הזאת, וכותבים שג'ונתן ממעיט בערכו כסופר (Jonathan plays down being a writer in the film) אבל קשה באמת להבין את זה מהשיחה הזאת. לדעתי, מי שרואה את הסרט, ומפספס את זה שבתחילתו כתוב שלהסרט מבוסס על ספר של ג'ונתן ספרן פויר, לא יחשוד שג'ונתן הוא בכלל זה שכותב את כל זה.

אחרי שלאורך כל הסרט שמענו את אלכס מספר את הסיפור, וראינו את שמות הפרקים נכתבים בסגנון הדיבור האוקראיני שלו, אנחנו גם רואים שאלכס שולח לג'ונתן את כל מה שכתב – בתור ספר שנקרא:

EVERYTHING IS ILLUMINATED

BY

ALEXANDER PERCHOV

בספר כל הטריקים האלה הרבה יותר מתוחכמים.

פויר נהנה לשחק עם הזמנים, ומלבד זה שהוא כל פעם כותב על זמן שונה, הוא גם מקפיץ את הדמויות שלו לזמנים אחרים. קטע מאוד יפה היה כשברוד (הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של פויר שנולדה ב-1791) רואה תמונה שצולמה ב-1943. היא גם רואה טקסט שנכתב על האונס שתעבור בהמשך.

הטריק הזה של הזמן פועל גם על אלכס, שקורא ביומן של ג'ונתן על דברים שיקרו לו בעתיד.

קראתי כמה דפים ביומן שלו. חלק מהסצינות היו כמו זאת. חלק היו שונות מאוד. חלק קרו מזמן בהיסטוריה וחלק עדיין לא קרו בכלל. הבנתי מה הוא עושה כשהוא כותב ככה.

אפשר להבין מהקטע הזה שפויר רוצה להדגיש שאלכס הוא בעצם דמות שהמציא, וכל מה שאלכס כותב זה הוא בעצמו כתב. אפשר גם ללכת לכיוון שאלכס, שקרא את זה, הבין מה ג'ונתן חושב שהוא צריך לעשות בהמשך, ויישם את זה בזכות ג'ונתן.

הספר כתוב בשני סגנונות כל כך שונים, שיש רגעים שבאמת מרגישים כאילו שני אנשים שונים כתבו אותו. פויר משחק עם הטריק הזה לאורך כל הספר. בפרקים שאלכס כותב, קורה הרבה שאלכס כותב הערות שמיועדות לג'ונתן בלבד, ושהוא מבקש שלא יפרסם אותם. משפטים כמו

בבקשה, ג'ונתן, אני מפציר בך שלעולם לא תציג את זה לנפש אדם. אני לא יודע למה אני כותב את זה כאן.

מופיעים מספר פעמים בספר. בסופו של דבר ג'ונתן יוצא חרא, ומפרסם את כל מה שאלכס כותב, וגם משאיר את כל השגיאות שלו. הוא חושב שזה טוב לספר, אבל לא אכפת לו מבקשותיו של זה שחושב שהוא חבר שלו.

השיא מגיע כאשר אלכס כותב לג'ונתן את המשפט הבא:

אולי אני אוכל להמשיך לסייע אותך כשתכתוב עוד. אבל אל תהיה במצוקה. אני לא אדרוש ששמי יהיה על העטיפה. אתה יכול להעמיד פנים שזה רק שלך.

פויר (אם הוא באמת זה שכתב את הספר) נותן פה את האופציה שאלכס ויתר על הזכויות שלו בכתיבה. לנו, בתור אנשים שנוטים להאמין למה שאנחנו קוראים על עטיפות של ספרים, ברור שזה משחק, אבל תתארו לכם שאולי באמת קיים איזה אלכס אחד, שכתב חצי ספר, ולא רואה אגורה מרב המכר הזה.

בסרט כל זה לא קורה, אבל עדיין יש המשכיות למשחק הזה. אלכס שולח לג'ונתן את הספר שהוא כתב, ובסרט מראים לנו רק את החלק של אלכס מכל הספר. בהמשך ג'ונתן יוסיף את החלק שלו לספר (אם הוא לא גנב אותו ממישהו אחר), ישאיר את השם שאלכס נתן לספר, אבל יקח קרדיט על כולו.