שלום, אני גל, ואני רואה כוכב נולד.

לא קל לי לכתוב את המשפט הזה, כי אני קצת מתבייש בזה. כמעט בכל פעם אני אומר לעצמי, שאת העונה הבאה לא אראה, אבל בכל זאת אני מוצא את עצמי צופה בזה בסוף.

חשוב לציין שאני לא מסמס. אל תגידו לי שאם אני לא מסמס, אני לא משפיע. לא אכפת לי שאני לא משפיע, כי אני לא חושב שזה באמת חשוב מי מנצח.

אתמול הסתיימה העונה השביעית, וגם בה לא תכננתי לצפות, ואפילו כמעט ולא ראיתי את האודישנים, אבל בסוף נתפסתי בגלל המתחרה מיי פיינגולד, והשאר היסטוריה.

גריני ביקשה שאכתוב פוסט על הגמר, אבל כרגיל אני מתחכם, ואכתוב על משהו קצת אחר.

אנשים נוטים לשכוח. כוכב נולד התחילה בכלל בתור תוכנית בשם "לא נפסיק לשיר". מדובר היה בשעשועון בנושא זמר עברי. לשני מתמודדים אלמונים הצטרפו סלבס סוג ג', וביחד הם היו צריכים לזהות שירים בעזרת מילים או צלילים מהשיר, וגם להשתתף בעוד כל מיני משחקי חברה אחרים. יצא לי לצפות בדבר הזה מספר פעמים. זה אומנם לא היה מדהים, אבל חביב.

בעונה השנייה החליטו לשדרג את התוכנית "כוכב נולד – לא נפסיק לשיר". אני לא ראיתי את העונה הזו. היא שודרה בימי חמישי, ובימי חמישי אני רואה את משחקי הכדורסל של מכבי. עד כמה שאני יודע התוכנית הייתה בדיוק כמו העונה הראשונה, אך במקום שהמתמודדים בה יהיו סתם אלמונים, הם יהיו אלמונים שנבחנו לפני-כן ביכולת השירה שלהם. נינט, מימון וגבסו קיבלו ניקוד לא רק על יכולת השירה שלהם, אלא גם על הידע שלהם במוזיקה עברית.

לא ראיתי את העונה, אך יצא לי לראות מספר דקות פה ושם. מהמעט הזה ידעתי שנינט תנצח. לא ראיתי אותה שרה, אבל היא נראתה כמישהי שתבחר בסוף לנצח. את הגמר ראיתי, וחשבתי שכל הביצועים בינוניים, במיוחד שגם לא אהבתי את בחירת השירים של גבסו ומימון.

היום אחרי שכבר שמעתי את השלושה שרים מספיק שירים, אני יכול לקבוע שמבין שלושתם (לא שמעתי אף מתמודד אחר מהעונה) שירי מימון שרה הכי טוב (אחת מהטובות אי פעם) למרות שהשירים שלה בדרך כלל לא לטעמי. אני לא יכול לשמוע שירים של גבסו. משהו בסגנון שלו ממש מעצבן אותי. עד לא מזמן נינט הייתה שרה בלחישות או בצרחות, כך שהיה ברור שאין לה יכולת מיוחדת. לאחרונה נינט החליטה לשיר בזיופים עאלק רוקיסטיים, בזמן שהיא עושה את עצמה מנגנת בגיטרה. שיהיה לה בהצלחה עם זה.

בעונה השנייה החלטתי שאני צריך לראות מה כל הרעש סביב התוכנית. עקבתי אחרי כל העונה (אולי פספסתי פרק או שניים) החל מהאודישנים. הפייבוריטים שלי היו האחים צנחני, ואת רוב העונה העברתי בלהתעצבן על ריקי גל שירדה עליהם, ושיבחה את סקעת הבינוני. אחרי שהצנחנים עפו, עברתי לסשה גרישקוב שבטוח הייתה יותר טובה מהשלושה בגמר.

ראיתי את הגמר למרות שלא אהבתי אף אחד שם. אם הייתי צריך לבחור את המנצח בגמר הזה, הייתי בוחר בעדי כהן. אם אתם ממש מתעקשים, ורוצים שאבחר את המנצח בין ההראלים, אז אני הולך עם מויאל כמובן.

אולי זה יגרור תגובות נזעמות (עדיף תגובות נזעמות, מחוסר מוחלט בתגובות), אבל סקעת לא זמר. אם תבקשו מסקעת לשיר סתם ככה ספונטנית הוא יסרב בנימוס. סקעת רק שר כשהוא יודע שמסדרים לו את הקול בכל מיני חדרי עריכה, או שמסדרים מראש שהמקרופון מחובר לאיזשהו מכשיר שמוסיף הד. בפעם הבאה שאתם שומעים שיר של סקעת ברדיו, תאזינו טוב ותשימו לב שהקול שלו מעוות. אם אתם לא מכירים את אפקטי ההד שאני מספר לכם עליהם, אתם גם יכולים לשמוע אותם בכל האודישנים של כוכב נולד. בסיבוב הראשון של כל אודישן, מוסיפים הד לכל אלה שעוברים שלב, ולא מוסיפים לכל אלה שלא עוברים (זו דרך קלה מאוד לדעת מי עובר ומי לא, לפני שהשופטים מחליטים).

את סקעת יצא לי לשמוע שר לבד בלי שום אפקטים קוליים רק פעם אחת עד היום. במרץ 2005 נבחרת ישראל שיחקה שני משחקים באיצטדיון רמת גן. הראשון היה מול אירלנד, ובתחילתו שירי מימון שרה את ההמנון. שלושה ימים אחר כך סקעת שר את ההמנון לפני המשחק מול צרפת (עשיתי מאמצים גדולים והשגתי קובץ סאונד של אותו המנון. אתם מוזמנים לבקש עותק). שני הביצועים התרחשו באותו איצטדיון, מול אותו קהל, ושניהם שודרו בערוץ 10. ההבדל בין שניהם היה מדהים. מימון שרה מעולה, והוכיחה שהיא בהחלט יודעת לשיר בלי שום עזרות חיצוניות, אבל סקעת ממש התקשה להוציא קול. היה כל כך רע, שאני חושב שלראשונה בהיסטוריה, בכתבה על שידור משחק כדורגל, המבקר התייחס לרמת ביצוע שירת ההמנון (ותאמינו לי שהוא ממש עדין).

כולם מלכלכים על העונה השלישית. אומנם זו העונה הכי צפויה, אבל לפחות היא נתנה לנו את יהודה סעדו. באמת שאין סיבה להתייחס לשאר המתמודדים בעונה זו, כי סעדו היה גדול עליהם. אם אתם שואלים אותי, סעדו לא רק היה גדול עליהם, הוא גם היה גדול על כל שמתמודדים בעונות שלפני. מעצבן אותי שמזלזלים בסעדו, כי לדעתי סעדו הוא הדבר הכי טוב שיצא מכוכב נולד. אני יודע שהוא נשמע דומה לעמיר בניון, אבל עדיין הוא מצליח להכניס קסם בכל שיר שהוא שר. לאורך כל העונה הוא בחר (בחרו בשבילו?) שירים מעולים, ונתן לכל שיר ושיר משהו חדש (חבל רק שהוא נטה לטעות במילים). עד היום השירים היחידים שיש לי על המחשב מכוכב נולד הם שירים שלו (על כפיו יביא, מקום לדאגה, כל כך הרבה שירים).

מצד אחד קצת עצוב לי שהוא נעלם, אבל מצד שני אני מעריך אותו יותר על זה שהוא לא מנסה בכוח לשמר את הסלביות שלו.

את העונה הרביעית ממש לא אהבתי. הייתי בעד מאיה רוטמן, אבל זה היה בעיקר בגלל הביצוע שלה לבוב דילן באודישן (זה עם המפוחית). בהמשך היא הייתה יותר טובה מהאחרים, אבל לא מלהיבה מידי. ג'קו היה בסדר, אבל ממש לא משהו מיוחד. את מירלא לא אהבתי, ולדעתי הוא הגיע לגמר רק בגלל כל מיני ילדות מתלהבות.

בעונה החמישית שוב מצאתי מתמודדת שהייתי ממש בעדה. אני כמובן מדבר על מארינה. מארינה היא כנראה הזמרת עם היכולת שירה הכי טובה בהיסטוריה של כוכב נולד. לא יודע לשים על זה את האצבע, אבל משהו בה מעצבן אותי. למרות זאת הייתי לטובתה, כי הרי לא מדובר בתחרות "חביב הקהל". עוד דבר בעייתי היה כל הסיפור הזה שהיא לא התגייסה (וגם אמרה משהו כמו "זה לא התאים לי") שעשה הרבה רעש במדינה באותו הזמן. מעניין אותי לדעת מה היה קורה בגמר אם כל זה לא היה יוצא לתקשורת.

מעודה גם היה זמר טוב, אבל מקום שני היה יותר הגיוני בשבילו. שלומי בראל היה רוקיסט בינוני עם כמה ביצועים נחמדים.

אני שונא את העונה השישית. היה משעמם, ויצרו קרב בין שני מבצעים גרועים. כל העונה ההפקה ניסתה לגרום לכולם לחשוב שיש קרב צמוד בין לי בירן וישראל בר-און. שבוע אחרי שבוע היינו צריכים לצפות בביצועים איומים של שני אלה, כאשר אחרי כל ביצוע השופטים היו מתלהבים כאילו מי יודע מה ראינו. ישראל עשה את אותו השטיק במשך עונה שלמה, סוג של חיקוי מטופש לשלמה ארצי. לי שר כל שיר בקול שקט-צפצפני, ואז בשלב מסויים הוא היה מתחיל לצרוח. השיא היה כשהוא שר (אם אפשר לקרוא לזה כך) דרך מגאפון.

כרמל הייתה הכי טובה בעונה זו. יש לבחורה את הקול הכי נקי ששמעתי, והיא שרה מושלם. הבעיה שלה שהיא שרה קצת יותר מידי מושלם. חוצמזה היא משעממת בצורה יוצאת דופן. ובנוסף לכל, בחירת השירים שלה במשך כל העונה הייתה אחת מהגרועות שנראו אי פעם.

על העונה השביעית כתבתי פה ופה. רוני השתפרה לקראת סוף העונה (נראה לי שהרבה בעזרתה של מיי). גם בגמר היא בחרה את השיר המוצלח ביותר (יותר נכון, היחיד שהיה מוצלח) 'ככלות הקול', ואני שמח בשבילה שניצחה. אני מאמין שבזמן הקרוב היא תהפוך לשחקנית ב"השיר שלנו", "דני הוליווד" או משהו אחר בסגנון. אני מאחל לולדי בהצלחה עם החלום שלו להופיע באירווזיון (זה לא באמת משנה, כי עם שיטת ההצבעה שם, אין אפשרות שישראל תזכה). אם מיי תמשיך לעשות את המוזיקה של דיזיאק (הלהקה שלה) היא לא תהפוך לכוכבת (כמה שירים שלהם גלגל"צ ישמיעו לאורך זמן?). אם היא תנסה ללכת קצת לכיוון יותר מיינסטרימי, היא יכולה להפוך להצלחה הגדולה ביותר שיצאה מכוכב נולד.

לאחרונה התחלתי לרוץ עם נגן אמ-פי-3. אמרו לי לשים טראנסים, אבל אני מנסה להפוך את זה לקצת יותר רציני. אני מנסה להתאים את המוזיקה שאני שומע למצב שבו אני נמצא. מכיוון שאני רץ על פי זמנים ולא על פי מרחק, אני ממש יכול לסדר שכל שיר יופיע בזמן מסויים. אם לדוגמא, אני מחליט שאני רץ חצי שעה רצוף, עליי לארגן שירים שהזמן הכולל שלהם יהיה חצי שעה.

מכיוון שרק לאחרונה התחלתי עם זה, אני עדיין לא חושב שהגעתי לנוסחא המושלמת, אבל אני בהחלט משתפר מריצה לריצה. נכון להיום, אירגנתי לי שישה שירים קבועים, ואני מוסיף שיר או יותר לפי הזמן הכולל שאליו אני רוצה להגיע.

מה הופך שיר לשיר ריצה טוב?

1. קצב: מתברר שרוב השירים הקצביים מתאימים להליכה. אם אתם בקטע של הליכות קצביות, יש לי בשבילכם מלא שירים (אני שומע אותם בדרך לפארק). קצב לריצה קצת יותר קשה למצוא. אני לא מדבר על ריצת 100 מטר מהירה, אלא על ריצה ארוכה בקצב אחיד.
2. אסוציאציה: כשאתם שומעים את השיר, מה זה מזכיר לכם? מזכיר לכם סרט של אנשים רצים, או שאולי מזכיר לכם וידאו קליפ של אנשים שיושבים ומגרבצים? שיר של שמחה וניצחון, או שאולי באסה ודיכאון?
3. מילים: מכירים את אלה ששמים בחתונה שלהם את "בואי כלה" של אחינועם ניני, רק בגלל שתי מילים בשיר ("בואי" ו-"כלה"), אבל לא עושים את המאמץ להקשיב לשאר המילים, ולגלות שמדובר בכלה שטובעת ומתה. אני בדרך כלל לא כזה, אבל בזמן ריצה אני כן. בזמן שאני רץ אני לא קולט על מה השירים מדברים, ומעדיף לקלוט רק את המשפטים הנכונים, אלה שנותנים לי מוטיבציה להמשיך לרוץ, או להגביר את הקצב.
4. אתם חייבים לאהוב את השיר.

שישה שירים שאני שומע בזמן הריצה:

The Sisters of Mercy – Temple of Love, Touched by the Hand of Ofra Haza

השיר שאיתו אני מתחיל את הריצה. שיר עם קצב אידיאלי לריצה, ובטח בשלב שעדיין יש לך הרבה כוח. אני שם אותו בהתחלה בגלל שהוא מאפשר לי לשמור על הקצב ההתחלתי שלי לאורך כל השמונה דקות שהוא מתנגן.

אין לי אסוציאציות שליליות לגבי השיר, ועוד יש בו את עופרה חזה, שאומנם נפטרה בסיבות מצערות, אבל אני מעדיף לזכור אותה לחיוב, כזמרת מוצלחת.

עדי כהן – לא נרדמת תל אביב

אני מאוד אוהב את המקור של דני רובס, אבל גם הגרסה הזו אחלה, ומבחינת הקצב היא יותר מתאימה לריצה.

השיר הזה כמובן מזכיר לי את החברים של נאור, ומכיוון שגם בפתיח וגם בסדרה עצמה, רואים את נאור ציון רץ הרבה בדיוק איפה שאני רץ, זה מאוד עוזר. ניסיתי לרוץ עם השיר הזה בקרית-אונו, וזה פשוט לא עובד.

Infected Mushroom – Becoming Insane

לשיר יש קצב טוב, אבל יש בו גם שתי שורות שעוזרות למוטיבציה בעיקר בשלב שמתחיל להיות קשה, כשהגוף מתחיל לכאוב, ואתה חושב להפסיק (Explain me the reason why I’m so much in pain). זה לא כזה נורא, כי בעזרת השיר אני הופך להיות לא שפוי (I’m becoming insane).

השיר ממש טוב בעליות, כי אז אתה סובל במיוחד.

Joe Esposito – You’re the Best

לטעמי מדובר במונטאז' הטוב ביותר אי פעם. השיר נותן המון מוטיבציה, אבל קשה להתייחס למילים You’re the best around ברצינות כשיש כל כך הרבה אנשים מסביבך שרצים הרבה יותר טוב. דווקא בקרית אונו, כשאף אחד לא רץ מסביבי, השיר עבד מעולה.

חוצמזה, השיר הזה גורם לי לעשות מתיחות צוואר מוזרות בזמן שאני רץ, כנראה בהשפעת הבלונדי ב- 2:26.

Kidd Video – You Better Run

אולי שיר הריצה האולטימטיבי. עזבו אתכם מכל הקישקושים שהם שרים עליהם, כשצועקים עלייך בקצב הנכון Run, run, you better run, run אתה פשוט רץ. אני שומע את השיר הזה לקראות סוף הריצה, אחרי שעברתי את חצי הדרך, אך עדיין יש עוד הרבה לרוץ.

Bill Conti – Gonna Fly Now

השיר שבו אני מסיים את הריצה. רוקי מתחיל את הריצה שלו בדיוק במצב שבו אני נמצא כשהשיר מתחיל להתנגן. הוא בקושי רץ, הכאבים מקשים עליו והוא רץ קצת עקום, מדדה כזה (Trying hard now), אבל לקראת סוף השיר הוא מגביר את הקצב, מנסה לסיים הריצה הכי מהר שהוא יכול (Getting strong now, Won’t be long now). בסוף הוא מאושר (Gonna fly now), ומרים את הידיים כמנצח. אל תתפלאו לראות גם אותי עייף, מזיע וגמור, מרים את הידיים כמו איזה אידיוט אי שם ליד הירקון.

אשמח אם יש לכם המלצות לעוד שירים.

פתח דבר

בבית ספר התיכון הייתי ממש גרוע בספרות. האמת שהייתי לא משהו בכל המקצועות, אבל בספרות הציונים שלי היו נמוכים במיוחד. אולי תגידו שאני סתם מתבכיין, אבל המורה שלי ב- ט' ו- י' שנאה אותי (ואני אותה כמובן) ונתנה לי ציונים נמוכים גם כשהגיע לי יותר. ב- י"א ו- י"ב המורה שלנו לספרות הייתה גם המחנכת שלנו, ובמקום ללמד אותנו ספרות, היו לנו שיעורי חברה/חינוך במשך שנתיים.

אני חושב שביסודי עוד הייתי בסדר עם כל מה שקשור לספרות (אני חושב שקראו למקצוע הזה "עברית"), אבל בתיכון התחלתי לפתח שנאה למקצוע הזה. אולי המורות אשמות ואולי אני, אבל בשלב מסויים הפסקתי לחלוטין להקשיב בשיעורים או לעשות כל מה שקשור במקצוע הזה (וגם בשאר המקצועות, אבל אל תגלו להורים שלי).

ב- 1995 קרה נס. בהשפעת התוכנית "גלגל המזל" שהייתה הלהיט הכי גדול באותה שנה, שר החינוך החליט לבטל שלוש בגרויות. בשידור חי, מול כל המדינה, הגלגל הסתובב וקבע שבאותה שנה אין מבחני בגרות במתמטיקה, אזרחות וספרות. אם במקום ספרות היה יוצא משהו אחר, עד היום לא הייתה לי תעודת בגרות, והייתי עובד בבלוקבסטר.

שנים אחר כך, אני חושב שלקרוא ספרים זה מגניב, וכותב בלוג עם סיפורים קצרים. כמו כן, אני מאוד אוהב לקרוא מילים של שירים. לא שאני יושב וקורא פואמות או משהו כזה, אבל אני ממש נהנה לקרוא את המילים של כל מיני שירים שאני אוהב. לרוב אני שומע איזה שיר ברדיו, ופשוט "רץ" לשירונט כדי לבדוק מה המילים.

הכיף הגדול הוא כמובן בשירים שלא ברורים מהשמיעה הראשונה. יש שירים שהם פשוט כמו כתבי חידה. במקום שנקרא אותם, וננסה להבין היכן מסתתר האוצר או פסלון החסינות, אנחנו צריכים להבין על מה הם מדברים.

אנשי הגשם

מילים: רחל שפירא

אין לי שום חיבה לדצים. עד לא מזמן הייתי בטוח שאין מצב שאוהב שיר שלהם, אבל יום אחד קלטתי שאני מזמזם לעצמי את "אנשי הגשם" אחרי ששמעתי אותו לפני-כן ברדיו. הבנתי שמדובר בשיר די קליט, אבל בעיקר הבנתי שאין לי מושג קלוש על מה הוא, ומי אלה אנשי הגשם שהם שרים עליהם.

זו לא הגרסה המוצלחת ביותר, אבל זה מה שמצאתי.

ביצוע: אורנה ומשה דץ.

לחן: נחצ'ה היימן

פנקס הקטן

מילים: דן אלמגור

אחד מהשירים האהובים עליי. אני תמיד אוהב שירים המספרים סיפור. את זה אהבתי גם כי היה לי קל להזדהות עם הדמות הראשית (ולא, אני לא מעודד הכאת תיירים במוטות ברזל).

ביצוע: ששי קשת

לחן: מתי כספי

בשבתות אני כמעט תמיד על רדיו ללא הפסקה (103), שומע מוזיקה עברית. השבת הזו, בין פרקי הישרדות ב-AXN וזה שהיה משעמם במיוחד בערוץ 10, אני מעביר לרשת ג', שמשדרים מרתון אריק איינשטיין. הקסם של אריק איינשטיין רק גובר בשנים האחרונות. ברור שהוא אחראי על הרבה שירים מדהימים, ואין ספק שיש לו כאלה יותר מלכל זמר אחר, אבל אני חושב שמה שהפך אותו למה שהוא היום, זה בעיקר זה שכולם רוצים לשמוע מה יש לו לומר, אבל הוא מעדיף לשמור על פרופיל נמוך. אולי עוד כמה אנשים במדינה צריכים ללמוד ממנו, ולשתוק קצת.

התחלתי לרשום פה רשימה של שירים שאני אוהב, למה אני אוהב אותם, ומה הם מזכירים לי. בסוף החלטתי למחוק את זה. אולי כדאי שגם אני אשתוק. לפחות להיום.