מוזר לכתוב בימים אלה על תוכנית הומור בטלוויזיה, אבל תכננתי לכתוב את הפוסט הזה כבר בערב שישי, ופשוט לא הספקתי עד עתה. יותר מכך, בזמן שצפיתי בתוכנית, חשבתי לראשונה על הבלוג הזה.

את שרון טייכר וערן זרחוביץ' שמעתי לראשונה בימי ראשון בלילה ב"ציפורי לילה" בגל"צ. הייתי מובטל וסתם העדפתי להקשיב לרדיו, לראות משחקי אנביאיי בארבע בבוקר, והעיקר לא לכתוב את התזה. אחרי שגיליתי את התוכנית התמכרתי במהירות. אני זוכר שפשוט לא יכולתי להפסיק לצחוק כששמעתי את המסרים הסמויים בשירו של הראל סקעת, שנחשפו על ידי השמעת השיר מהסוף להתחלה.

שמחתי שהם החליפו את שי ודרור ב"תוכנית הערב" ברדיו תל אביב. אין ספק שמדובר בשדרוג רציני. לצערי התגלו קשיים בשמיעת התוכנית. במקום עבודתי (אי שם באזור נתב"ג) לא ניתן לקלוט את רדיו תל אביב (לפחות לא במקום בו אני יושב), ולכן הפעמים היחידות שבהן אני שומע את התוכנית, הן כשאני יוצא מהעבודה בין חמש לשש (וזה לא קורה יותר מידי). בין ארבע לחמש אני שומע מוזיקה עברית ישנה בגל"צ (אבל זו כבר סטיה לפוסט אחר). אני מגיע למצב שלפעמים אני ממש שוקל לצאת מוקדם, בשביל לשמוע את התוכנית בדרך הביתה. אני שונא לשמוע את תוכניות הספורט אחרי שש שמדברות רק על כדורגל (גם אם יש מצב כלשהו לשמוע את חבר שלי נועם בתוכנית שברשת ב'). אני הרבה יותר נהנה לצחוק כל הדרך. אני חולה על פאפא, על המוניות, על יהורם גאון, על גילה אלמגור, על פנקס הקטן, על החמישיה האמיצה ועוד מלא תסכיתים (מתי שמעתם בפעם האחרונה את המילה הזו?).

כמובן שגם שמחתי כשראיתי את הפרומו לתוכנית החדשה שלהם בערוץ 10, אבל חששתי שהתסכיתים שעבדו כל כך טוב ברדיו, לא יצליחו לעבור למסך הטלוויזיה. נכון לתוכנית הראשונה, התשובה היא שחלק הצליחו וחלק לא. בעוד שפנקס הקטן, אבא של סופרמן והחמישיה היו מעולים, פרדי קרוגר וקול הרעם לא היו משהו (ואת קול הרעם אהבתי ברדיו). מאור כהן היה ממש מיותר.

חוצמזה:

• ההומור בתוכנית מבוסס על דברים ישנים שגדלתי עליהם (קרוגר, סופרמן ופנקס), אבל מעניין אם צעירים של היום יבינו את הבדיחות?
• שמחתי לגלות איך נראית ליאת הר-לב הכישרונית.
• מקווה שיעשו את פאפא.
• קבלו את החמישיה האמיצה:

אתם רואים את התמונות מעזה? באמת שיש שם תמונות מחרידות, אבל לא רק. בשבת בבוקר יצא לי לראות די הרבה טלוויזיה, ובכל הערוצים רצו אותן תמונות ללא הפסקה. תמונות מהכניסה לבי"ח בעזה. היה שם בלאגן מוחלט. המון מכוניות הגיעו, ומכל מכונית יצא מישהו, כשהוא סוחב מישהו אחר, ונכנס איתו פנימה. ראיתי את התמונות האלה שוב ושוב. מישהו שמחזיק את הראש, מישהו שמחזיק את הרגל, ילד נלקח על אלונקה כשהוא שוכב על הבטן, ועוד ועוד. בערוצים הזרים הזהירו על תמונות קשות לצפייה, אבל אלה היו בדיוק אותן תמונות. תמונות שהדבר היחיד שהיה קשה בהן, הוא לראות עד כמה פרמיטיבים שכננו מדרום לאשקלון. עשרות אנשים שנכנסים לבי"ח, אבל אפילו לא טיפת דם אחת.

אני לא אומר שאין פצועים או הרוגים בעזה, אבל אני כן בטוח שיש הרבה פחות מהמספרים שאומרים לנו. שעה אחרי היריה הראשונה כבר שמענו על 155 הרוגים. זה מה שאמרו בעזה, וזה המספר שכל העולם חוזר עליו. אצלנו יש 20 הרוגים בפיגוע באוטובוס, ואחרי שעה נשמע משהו בסגנון "עד עתה ידוע על לפחות חמישה הרוגים".

אנחנו כנראה לעולם לא נדע. הרי במקומות האלה לא מפרסמים את שמות ההרוגים. במקומות האלה סתם שמים אותם באמצע הרחוב הראשי, בשביל שכל העולם יזדעזע. במלחמת לבנון האחרונה, לדוגמא, עד היום יש שלוש גירסאות לכמה אנשים נהרגו ומי הם היו: הגירסה של לבנון, הגירסה של צה"ל וזו של האו"ם. כמה מתוכם היו חיילי חיזבאללה? כמה חמאסניקים יהרגו במבצע הזה?

אויבנו אוהבים לפברק נתונים ולזייף צילומים, ואני חושב שהגיע הזמן שנעשה משהו בנידון. הגיע הזמן שנבין שמה שקובע בימינו, זה מה שרואים על המסך. כולם זוכרים תמונות מזעזעות, וכולם זוכרים מספרים גדולים של הרוגים, והגיע הזמן שכולם גם יזכרו שלא מפסיקים לשקר להם.

שמעתי היום בבוקר בגל"צ את אברי גלעד מדבר על הנושא. אברי דיבר בדיוק על זה, והציע משהו שכבר מזמן חשבתי עליו. ישראל צריכה להעסיק אנשים שכל עניינם זה תעמולה, ולא רק כאלה שמדברים באנגלית רהוטה, אלה גם כאלה שיחפשו כל הזמן את הזיופים והשקרים של אויבנו. זה שיש כמה מיילים שרצים באינטרנט (בדרך כלל כמה חודשים אחרי שהתמונות צולמו) זה ממש לא מספיק. אנחנו צריכים אנשים שכבר עכשיו ידחפו לעולם את כל השקרים בצילומים מעזה. אם נקפיד על זה, אנשים בעולם יתחילו להסתכל על הדברים שקורים פה קצת אחרת.

אני גם חושב שאנחנו צריכים לשחק במשחק של הפלסטינים. אני לא אומר שאנחנו צריכים לזייף צילומים, אבל מספיק עם כל יום נשדר (ונדחוף לרשתות זרות) צילומים של בתים שנפגעו (ולצערי, לאחרונה יש הרבה כאלה) צילומים של ילדים בוכים, של אמהות זועקות. הפעם האחרונה שרוב האנשים בעולם שמעו את המילה "יזראל" הייתה קשורה למלחמת לבנון, ועכשיו הם שומעים את המילה הזו שוב. בשתי הפעמים, ישראל יוצאת לא טוב. למה אתם מצפים שהם יהיו בעדנו? הגיע הזמן שהם ישמעו עלינו גם כשאנחנו חוטפים טילים יום-יום.

למי שמשום מה לא קיבל את הסרטונים האלה במייל מתישהו בשנתיים האחרונות:

תמונות ממלחמת לבנון השניה:

תמונות מהעזה המנותקת מחשמל:

• כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, לא זו הייתה הנקודה הראשונה. הבעיה שמצאתי את עצמי משתמש בביטויים כמו 'הערביה', 'ההומו', 'השמנה' וכו'. אין מצב שמישהו קורא עכשיו את הבלוג הזה, אבל בכל זאת אשתדל להשתמש בשמות, ולא בכינויים – בעיקר בשביל שיהיה ברור על מי אני מדבר.
• נכנסתי עכשיו לאתר התוכנית במיוחד בשביל לראות איך קוראים למתחרים. כל הזמן קראתי לערביה 'רסנין' שזה כמו 'רנין' רק עם 'ס', אבל כשחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שאני בטח לא זוכר את השם, ובכלל מדובר ב'רסלין' שזה כמו 'רסל-אמו' רק עם 'ין'. בסוף זה בכלל 'נסרין'.
• יובל, חבר שלי, שלח לי אסאמאס כבר אחרי כמה דקות בתוכנית הראשונה "מי לוקח?". נתתי לו תשובה מתחמקת על זה שעדיין אי אפשר לדעת, והוא בתשובה כתב שמנהלת התפעול (אירית) תגיע לגמר. אין לי איך להוכיח את זה עכשיו, אבל לי דווקא הייתה הרגשה שהיא הולכת לעוף ראשונה. בסוף רק כתבתי לו "היא מעצבנת" או משהו כזה. אני מבין למה הוא חשב שהיא תגיע רחוק. היא הוצגה כדמות מאוד מעניינת, שיש לה מה לומר על כל דבר, אבל בפועל זה קרה רק בגלל שדחפו לנו כל מילה שלה. ה-ה-פ-ק-ה עשו את זה בגלל שהיא עפה. אם אתם זוכרים טוב, גם בפרק הראשון של העונה הראשונה, דחפו לנו כל "חוכמה" של הבחורה השמנמנה עם החולצה האדומה, שאין לי מושג איך קראו לה. (טוב בדקתי בגוגל, וכנראה שקראו לה מיה).
• אחרי כמה דקות שלחתי לו הודעה שהערביה לוקחת. בזמן המשימה שהיא לא הצליחה ללכת על הקורה, יובל אמר לי שהיא עפה ראשונה כי כולם שם גזענים. אמרתי לו שיש בתוכניות ישראליות איזה חוק שאסור להצביע נגד ערבים. עד לא מזמן באמת האמנתי שיש חוק כזה, אבל זה היה כשעוד חשבתי שרנין תקח את האח הגדול.
• בטח שמתם לב לפאשלה הענקית שהייתה בתוכנית הראשונה. עוד לפני שמשימת החסינות החסינות הראשונה יצאה לדרך, בערוץ 10 כבר חשפו לנו מי יהיה השבט שיהיה במועצת השבט.
• "מה זה אי הגלות?", "בשבילי אי הגלות זה כמו חור שחור.", "אי הגלות? הישרדות מלאה בהפתעות!". ראבק! או שכולם אומרים מה שאומרים להם להגיד, או שאף אחד מהמתחרים לא ראה בחיים שלו את הישרדות האמריקאית. הרבה לפני שהתוכנית צולמה, כבר פורסם שהיא תהיה מצולמת בפנמה. הייתכן שאף אחד מהמתחרים לא חשב לצפות בעונה ששמה: Survivor: Panama - Exile Island ?
• יותר מזה. הרי גם פורסם שהעונה תצולם באיי הפנינה. ומי שצפה ב- Survivor: Pearl Islands, היה יכול לנסות לשחזר את רעיון הגניבה של רופרט, שכבר בכפר עצמו, פשוט העביר לשבט שלו את מה שהשבט השני קנה, אבל לא שמר עליו.
• תקנו אותי אם אני טועה, אבל האם רק בגרסה הישראלית יש את הקטע הזה שמביאים להם בגדי-ים? אחרי שהבנות דגמנו את בגדי-הים שלהן, הראו מישהו שאמר "רצינו להראות לבנות שגם אנחנו דוגמנים, אז גם אנחנו לבשנו את בגדי-הים.". בקיצור הבחור חשף שכל המתחרים הם בעצם דוגמנים. אני יודע שהביאו שניים וחצי אנשים שהם לא דוגמנים, אבל באמת שאני מקווה שהם לא חושבים שאני אקנה את כל המקצועות המזוייפים שהם כותבים מתחת לשמות המתחרים. מגדל אננס? יוצא שייטת? סטודנטית? ליצנית? סטייליסטית?.. הרי כל המקצועות האלה אומרים שהאנשים מובטלים או במילים אחרות, כאלה שרוצים להיות דוגמנים/שחקנים/זמרים בפסטיגל.
• בואו נאמר שבאמת באו לאנשים בהפתעה באמצע היום, ולקחו אותם להישרדות. האם נראה לכם הגיוני שהם יכלו לעזוב את העבודה בלי להודיע מראש על כך, ולתת בדיוק את התאריכים המדוייקים שבהם הם לא יהיו?.. אם הייתי עושה את זה בעצמי, אני בטוח שלא היה לי מקום עבודה לחזור אליו.
• אני צופה בימים אלה בעונה 9 של הישרדות האמריקאית, שמשודרת בערוץ AXN (אגב, סוגרים את הערוץ בעוד כמה ימים. מישהו יודע אם יסיימו לשדר את העונה בערוץ אחר?). אני לא רוצה לחשוף יותר מידי למי שלא ראה (ואל תגלו לי כלום, כי אני מתעב ספויילרים) אבל רוב המתחרים היו מבוגרים בעונה זו, ורוב הצעירים עפו בשלבים מאוד מוקדמים של התוכנית. למה ערוץ 10 לא יכול ללמוד משהו מהאמריקאים?
• אפרופו, לא לומדים שום דבר מהאמריקאים: אתם מודעים לכך שההצבעה תהיה שוב בישראל ולא על האי, כך ששוב המשחק יהרס לחלוטין?
• שמתם לב שזוארץ קרא לנתן 'נתן', למרות שהוא ביקש ממנו דקה לפני כן להקרא 'בשבקין'. שתי אופציות: א. זוארץ הספיק לשכוח את השם 'בשבקין' (כמו שקרה לי); ב. כל הקטע היה ערוך, והשיחה שלהם על נושא השם בעצם התרחשה אחרי השאלה שבה זוארץ קורא לו 'נתן'.
• הפוסט הזה די שלילי, אבל דווקא היה משהו ממש טוב בפרקים הראשונים. בפעם הראשונה בהישרדות הישראלית היה מהלך אסטרטגי. אני יודע שבמשך עונה שלמה שמענו את המילה 'אסטרטגיה' כל כמה דקות. בעיקר מפיו של דן מנו, אבל בפועל לא היה במשך עונה שלמה אפילו מהלך אחד כזה.
• אני לא יודע לאן הוא יגיע, אבל עד עכשיו המשתתף היחיד ששווה משהו הוא גל. הבנאדם עשה אתמול מהלך מושלם. ברגע שהבין שיש חמישיה שסגרו ברית, הוא הבין שעליו ללכת נגדם. לא רק זה שהוא אירגן חמישיה, הוא גם פנה אליהם, בשביל לשאול אותם את מי מדיחים, כך שהם חשבו שהוא איתם. יותר מאוחר הוא גם העביר אחת מהם אליו, כך שהוא היה ברוב. הבחורה שהוא העביר גם דאגה לומר שהיא תצביע למתחרה הכי חלש, כך שיש סיכוי טוב שהמתמודדים האחרים לא ידעו שהיא זו שבגדה.
• אם ההפקה לא תתערב, ותמציא חוקים חדשים, אז יהיו לנו העונה עוד הרבה מהלכים יפים כאלה. בעונה שעברה הבעיה הייתה שההפקה המציאה בכל רגע חוקים חדשים, ובכך הפריעה למשחק לזרום. סבאנה לדוגמא הגיעו עם יתרון מספרי לאיחוד, אבל ההפקה המציאה חוקים בשביל שהרוב יעבור לג'יבארו. אני בטוח שאם ההפקה לא הייתה מתערבת לא היה נוצר מצב שסבאנה היו מעיפים את כל ג'יבארו, אבל בגלל ההתערבות, ג'בארו העיפו את כל סבאנה.
• מקווה שהעונה הזו תהיה מוצלחת יותר מהזוועה שהייתה בעונה הקודמת.

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי. אני מודה שכבר איבדתי את הספירה איזה בלוג זה שלי.. רביעי? חמישי?.. אני באמת כבר לא זוכר. היו מוצלחים יותר, והיו הרבה כשלונות. את רוב הבלוגים פתחתי כשסיימתי איזשהו שלב בחיים, והיה נראה שיש לי הרבה זמן, שצריך לנצל איכשהו. את הבלוג הראשון פתחתי בסוף התואר הראשון, בדיוק יום אחרי שפיטרו אותי מהבלוקבסטר. את הבלוג הזה אני פותח יום לפני שאני אמור (אם לא יהיו הפתעות לא רצויות) לסיים סופית-ס-ו-פ-י-ת את התזה, ובכך את התואר השני. אני כבר הרבה שנים מחכה לרגע הזה. הרגע שבו לא יהיו לי מחויבויות יותר. הרגע שאוכל לנוח מבלי להרגיש אשמה על כך שאני לא לומד. אני כבר כמה שנים לא מרשה לעצמי לטוס לאנשהו, או אפילו לקרוא ספר. האמת שקראתי קצת, אבל כל כך קצת, שלקח לי איזה שנה לסיים ספר.

לפני חודשיים הגשתי את התזה. אחרי ששנתיים לא נגעתי בה, לקחתי את עצמי בידיים, וסיימתי את הכתיבה שלה בחודשיים. מחר יש לי את המבחן על התזה, אבל בחודשיים האחרונים כבר התחלתי לעשות דברים שלא עשיתי לפני כן. יש לי רשימת ספרים שאני רוצה לקרוא. התחלתי מהארי פוטר 6, בתקווה לסיים את הסדרה. אני מנסה לחזור לימי היפים שהייתי רץ, אבל בינתיים הגוף שלי בוגד בי. יש עוד דברים שאני רוצה לעשות, אבל נראה איך זה ילך.

את הבלוג הזה לא תכננתי, אבל היום בזמן שצפיתי בטלוויזיה, החלטתי לנסות לפתוח עוד אחד. נראה איך זה ילך.