ראיתי את הכותרת והבנתי שיש בלאגן סביב השיר החדש של עמיר בניון ("אני אחיך"). נכנסתי לכתבה כדי לראות במה מדובר. דבר ראשון ניגשתי למילות השיר בשביל להתרשם מהן בעצמי.

אני מגן לך על הילדים

אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך

ואתה יורק לי בפנים

ברגע הראשון חשבתי שהוא מדבר על המתנחלים.

בשנתי האחרונה בצבא, אי שם ב-1998, עשיתי אבט"ש של שבועיים בישוב מעלה לבונה. היינו ארבעה חיילים מחיל הים שקיבלו את "העונש" לשמור בשטחים. מהר מאוד היה לנו ברור שזה האבט"ש המהנה ביותר שעשינו – בטח הרבה יותר כיף מאלה בקיבוצים בצפון. לא צריך מתנדבות משבדיה, לא צריך טלוויזיה בעמדת השמירה, הדבר היחיד שחשוב זה שיהיו חבר'ה טובים שנעים לך איתם.

באחד מהימים הצטרפנו למשחק כדורגל עם ילדי הישוב – שני חיילים לכל קבוצה. היה ממש כֵּיף, ובסוף המשחק שקבוצתי ניצחה, עשיתי כִּיף עם אחד הילדים. כשרציתי לעשות עוד אחד עם ילד נוסף מהקבוצה שלי, הוא הזיז את היד שלו ממני ואמר "לא רוצה.".

"למה?"

"אני שונא אותך."

"מה, למה אתה שונא אותי?"

"כי אתה איש רע."

"למה אתה חושב שאני איש רע?"

"כי אבא שלי אמר לי."

"אבא שלך אמר לך שאני איש רע?"

"אבא שלי אמר שכל החילונים הם אנשים רעים."

"אתה יודע שאני פה בשביל לשמור עליך?"

"אבל אבא שלי אמר לי שאתם חיילים רעים."

נזכרתי שבניון הוא חוזר בתשובה, ופתאום קצת היה לי מוזר שהוא תוקף מתנחלים. מבט על הראיון הקצר עם בניון חושף שהוא בכלל מדבר בשירו על אנשי השמאל שבוגדים במדינה (לדבריו).

אני רחוק בדעותי משמאלנים "יפי נפש" כמו ענת קם, אני גם רחוק בדעותי מימנים כמו אלה שגרים במעלה לבונה, אבל אני לא שונא אף אחד מהם.

אני אחיך, אתה אויב

אתה שונא אותי אבל אני אוהב

בניון אומר בשירו שהוא אוהב, אבל לצערי אני לא מוצא שום אהבה במילותיו.

פרסמתי היום פוסט אורח בבלוג של ערוץ 10. אתם מוזמנים לקרוא אותו (כדאי לכם, כי כמו מרבית הפוסטים האחרונים שלי גם הפעם יש תמונות של כוסיות (סוג של)).

אשמח אם תגיבו.

הפוסט הזה מכיל ספויילרים על הסיפור 'בדיוק לפני המלחמה עם האסקימוסים' (Just Before the War with the Eskimos) מהספר 'תשעה סיפורים' (Nine Stories) של ג'יי די סלינג'ר. אם לא קראתם את הסיפור הזה, לכו תקראו אותו ותחזרו לכאן אחר-כך.

אני חושב שהסיפור האהוב עליי ב'תשעה סיפורים' של ג'יי די סלינג'ר הוא 'בדיוק לפני המלחמה עם האסקימוסים'. יש בספר הזה הרבה סיפורים מוצליחים, כך שבאמת קשה להחליט, אבל את הסיפור הזה קראתי הכי הרבה פעמים, כך שכנראה יש לזה סיבה. הסיפור הוא קליל ומבדר, ועם הדיאלוגים שכתובים בצורה הכי מושלמת שיש.

לפני די הרבה שנים קניתי את 'תשעה סיפורים' באנגלית, וקראתי את הסיפור הזה מספר פעמים, אבל למרות שממש אהבתי אותו, רק כמה שנים אחר-כך כשקראתי אותו בעברית, הבנתי בו משהו משמעותי שלא הבנתי לפני כן. אומנם זה לא הדבר המרכזי בסיפור, אבל זה עדיין חלק משמעותי. אֶריק, החבר של פרנקלין, הומו. יכול להיות שזה ממש ברור, ואני סתם התלהבתי מעצמי כשהבנתי את זה, אבל אני לא חושב שכל מי שיקרא את זה בפעם הראשונה ישר יבין את זה (בטח אם הוא קורא את זה לא בשפת אמו).

סלינג'ר לא כותב את זה מפורשות, אבל הוא בהחלט מפזר הרבה רמזים על זה בשיחה בין אריק לג'יני. הדבר הכי טוב לעשות הוא לקרוא את כל הקטע עם אריק, בזמן שאתם מדמיינים אותו מדבר ומתנהג כמו אדם הומוסקסואל סטריאוטיפי שעולה בראשכם. ברגע שתעשו את זה, פתאום תשימו לב למלא דברים קטנים שסלינג'ר הכניס לסיפור.

• אחרי שהוא מתיישב בכיסא, הוא משׂכל את רגליו.
• בניגוד לשיחות קודמות בסיפור, יש המון מילים מודגשות בטקסטים שהוא אומר. ייתכן, שהוא סתם אוהב להדגיש מילים מסויימות, אבל אני חושב שסלינג'ר רצה להדגיש סגנון דיבור מסויים. נסו לקרוא את הטקסט עם דיבור של ליאון מהאח הגדול, אביעד קיסוס או כל הומו אחר שעולה לכם בראש, ותראו שהמילים המודגשות מסתדרות לכם מצויין.
• בסיפור שהוא מספר על השותף שלו, הסופר, הוא מתייחס אליו כאל יותר משותף. הוא גם מציין שהדירה שלו מיקרוסקופית, שגם בלי השותף כמעט ואין בה מקום בשבילו, כך שאני לא בטוח שהשותף קיבל חדר נפרד.
• הוא מתלהב מהבגד של ג'יני. הוא גם מראה באופן כללי בקיאות בבגדים ובמקומות בהם אפשר להשיג בגדים שווים.
• הוא ראה את הסרט 'היפה והחיה' של קוֹקְטוֹ שמונה פעמים (ומתכנן פעם תשיעית).
• הוא עבד עם פרנקלין במפעל המטוסים למרות שמצבו הגופני היה טוב. ידוע שבזמן מלחמת העולם השנייה, ארה"ב העדיפו לא לשלוח הומוסקסואלים למלחמה, ושלחו אותם לתפקידי תמיכה.

לא נראה לי שצריך להאשים את סלינג'ר בזה שהוא משתמש בכל כך הרבה סטריאוטיפים, כי בכל זאת הוא רצה להעביר משהו על אותו אריק, מבלי להשתמש במילה עצמה. האמת שאני לא בטוח מה כל זה אומר על היחסים של פרנקלין ואריק, כי בכל זאת נראה שפרנקלין התעניין בעבר באחותה של ג'יני.