ההרגשה הזאת. אני כל כך שונאת אותה. להיות מלאה. לא אוהבת. פיכס. קחו אותה ממני.
היום לדוגמא, לארוחת בוקר שתיתי חצי כוס מיץ תפוזים. החלטה מטומטמת, אני יודעת. מלא סוכר, מלא קלוריות ואפס ערכים תזונתיים :X
אבל שעתיים אחרי, הרגשתי שאני חייבת להקיא את זה. הייתי כל כך קרובה מללכת לשירותים ולתקוע לי אצבע בגרון.
אמרתי לעצמי אוקיי, לא הלך עם ארוחת הבוקר, נגיע הביתה, נלך לעיר, ונלך לישון. ואולי אני אצליח לוותר על הצהריים והערב.
אבל לא, אמא שלי חייבת להתערב, כשהגעתי הביתה, החריכה אותי לאכול. והרבה. ארוחה שלמה ><
והיא גם ככה עדיין חושדת מהקיץ, אז לא הייתה לי ברירה. גם להקיא לא יכולתי, היא הייתה שומעת.
אני ממש רוצה להקיא. עכשיו. אבל אין כבר מה. זהו. זה כבר הפך לשומנים. ><
כבר שחכתי איך זה לשלוט בעצמי. אני חלשה. לא יכולה להגיד לא. אבל לא נורא, זה תמיד קשה בהתחלה.
אחר כך אני כבר לא אוכל להסתכל על זה.
נקווה לטוב.
ואה, שנה טובה! 333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
54 ק''ג של שומן