היום הייתי בסיור בבית של אומן נורא מוכשר אלירם בשר.
התערוכה שלו עסקה בבעיות חברתיות עולמיות כגון: עוני, רעב, התעללות הן בילדים והן בנשים וכו'.
בהמשך הפעילות נתבקשנו להכין משהו בהשארת היצירות שלו.
אני כתבתי קטע,שיר, לא סגורה על ההגדרה של זה, שהוא בעצם תגובה לשיר של אלירם.
אנחנו שהעלמנו עין \ אלירם בשר
ואנחנו שהעלמנו עין
נהיה מהחכים
בשבילי בטון אפורים
ארוכים ארוכים ושוממים
עמוסי עלי שלכת מצהיבים
רטובים רטובים ומרקיבים
נהייה מתעלסים על מצעי
תכריכים
עם לבבות אבן שעמדו מלכת
וריח מעבה האדמה.
ומה שאני כתבתי...
תקוות אבודות \ אנה מריה
כל כך הרבה סבל,
כל כך הרבה צער.
איש אינו שומע,
איש אינו מקשי.
איש לא יושיט יד לעזרה,
איש לא יניד עפעף לאות מצוקה
הרבה מתים,
יותר נפגעים!
תקוות אבודות לא ישובו להאיר
כי אין מי שיציל!
וכמה תמונות מהתערוכה.
מצד ימין של היצירה כתובים שמות של אנשים, מצד שמאל שקי מזון.
זה בעצם מסמל את כל האנשים שמתו ברעב.
sacks human sacks
children human sacks
זה דיי מסביר את משמעות הציור.
ילדים מחוסרי בית באפריקה.
קבצנים של דרום צרפת.
אני, ברגע של השראה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: