חזק לפרצוף
16/02/02
השעה רבע ל18:00! "עוד שלושת רבעי שעה בן זוגי יגיע סוף סוף מהעבודה!"
חשבה לעצמה מירי אגסי, בעוד היא סורגת (תחביב שאמצה לעצמה לימי חופשתה, עוד כשעבדה כרואת חשבון) היא התחילה להתבונן בשעון שוב ושוב, בלי לחץ, מכיוון שידעה שכל שנייה- מקרבת את זמן הגעתו של בן זוגה.
היא מדליקה את הטלוויזיה, ושמה טיימר 20 דקות! הוא מן הסתם יקדים ב-3 דקות... כמו תמיד!
הוא, עורך דין במשרד עורכי דין פרטי שפתח (עם שותפים נוספים כמובן) "דני גריזים אבוחצירא, אגסי, פרבשטיין ושות'", משרד המתמחה בנדל"ן.
בשעה 18:15 לקחה את המטאטא והחלה לנקות, "אוף! האבק הזה!" יללה (רק לפני 40 דקות העברתי ספונג'ה, אמרה בפולניות, שנדפה ממנה).
היא מסתכלת על השעון שוב ושוב, עולה בה המחשבה, שאולי הגזימה טיפה עם ה-20 דקות של הטיימר...
מחשבת את הזמן שוב "עוד עשר דקות הוא מגיע!".
הטלפון מצלצל.
"שלום!"
"וברכה!"
"מני גריזים! מה אתה צריך?!" אמרה בהתרגשות קלה.
"אפשר בבקשה את אבנר?"
"למה, אתה בקטע שלו?"
גיחוך קטן שמסתיר את הצחוק הגדול יצא מפיו.
"הוא לא נמצא"
הוא המשיך להתפוצץ מצחוק כשהיא אמרה את זה... (מהבדיחה הקודמת...)
"למה לא התקשרת לנייד שלו?"
"הוא לא עונה!" אמר בכעס קטן.
היא מביטה על השעון שוב. 16:33. הוא לא מאחר בדרך כלל.
בהחלט מוזר.
16/02/02
"אבנר היה אצלכם?" שאלה מירי את שכנתה אלונה.
"אתמול, והוא היה איתך!"
"טוב, תודה בכל מקרה" היא אמרה בסימפתיות, בנחמדות, אבל זאת הייתה רק מסכה לאמוציות האמיתיות שלה.
היא שאלה את השאלה הזאת כבר עשרות אנשים, ואף אחד לא ידע, ולא ראה, ולא, ולא ולא!, ואומר תודה ומחייך, כשהיא רוצה לתת אגרוף חזק לפרצופו!
16/02/02
הוא מסתכל במראה, עושה פרצופים, ומתחיל לדבר אליה.
"מה שלומך, חבר?" "הכל בסדר?" "אצלי הכל טוב" הוא מנסה להגיד משפטים איתם הוא מתחיל דיונים בחברת הנדל"ן "מנרב".
הוא נזכר בדני אבוחצירא, והתקשר אליו.
"הוא מת!" הוא צעק, צווחה בעלת אמוציית צחוק קטנה ורגש של עצב רב.
"מי?"
"אבנר!"
"מתי?"
"היום, לפני שעתיים!"
"איפה הוא?"
"אצל חבר שלי"
"למה?" לא ענה.
"אני אתקשר למשטרה! אגיד להם!"
"למה למשטרה?!"
"אולי הוא ירה בעצמו כדי להתאבד, אולי... " הוא התחיל לגמגם.
וכשהמשיך את דבריו "אולי הוא רצה... ש...אני לא יודע!, שיחקרו איך הוא מת! וזהו!" הוא צעק גם את זה.
23/08/01
"הם מגיעים!" אמר צחי לחברו בהתרגשות.
"כן! כמה זמן שלא נפגשתם..."
"מעניין איזו מתנה הם יביאו לי!"
"מה כבר הם יביאו מפינלנד?"
"טוב, בטוח יביאו איזה שהוא 'משקה', ו... אולי רובה ציד או משהו כזה?"
"למה שיביאו רובה?"
"לא יודע... סתם, לקישוט... חוץ מזה, תגיד לי מה הם כבר יכולים לקנות?"
25/08/01
"רובה?- למה שנצטרך רובה?" שאל דורון.
"זה יכול להיות סתם לקישוט... את האמת שהתלבטנו אם להביא כי אין כאן כל כך ציד..."
11/05/01
בעוד אני (אלווין) על המחשב, מקליד את דיונם המעצבן של מעסיקיי (וזאת מילה קלה לצורה הגסה שבה הם מעבידים אותי!), עולות בי המחשבות לנקמה. משהו, שהוא לא ידע מאיפה זה בא לו.
שני חברים שלי כבר נפלו בגללו!
כל אחד מהם, שכר שטח בדרום מזרח פולין (ז'אשוב)- אזור שבעבר היה מאוכלס בהרבה מאוד יהודים, והוא, האידיוט הזה הרס, הרס את התרבות, את כל המהות של הביקור באזור.
אז נכון, נשאר שם רק שריד אחד מאחד הבתי הכנסת הפחות גדולים שהיו שם, אבל, אסור לו לשנות את המהות. המהות היא השנאה ששררה שם!
את השנאה הזאת, אני סופג.
אין לו לב, לאיש הזה...
גם שניים מחבריי פוטרו על ידו.
(למרות שאלו היו סתם תירוצים לשנאה שלו...
הם גם לא היו נכונים לגמרי...)
25/01/02
"כבר יש לי תוכנית!" אמר אלווין לחברו בהתרגשות קלה.
"אני צריך לקחת בה חלק?, אני יכול לעזור?"
"אתה תצטרך, אך לא חלק גדול..."
"כן?..."
"פשוט תזמין אותו לביתך, ושים לו מלכודת עכברים- כזאת שמדביקה את הרגליים, זה יגרום לו לבושת, ויש סיכוי שהוא יפול!"
"זה לא נראה לי כזה חזק... אבל, זה בהחלט מספיק! וזה יספק אותי, תודה שאתה דואג כל כך!" לאחר 4 שניות של שתיקה הוא המשיך את דבריו.
"אבל... איך נזמין אותו אליי?"
"נגיד לו... נגיד לו שאתה רוצה לדבר איתו על הפיטורים שלך, ושאתה יכול להראות לו דברים שתכנתת על המחשב!"
"הוא יקנה את זה?, הרי... הוא יוכל לבקש ממני להסביר לו למה הזמנתי אותו אליו, או שיגיד לי שבכלל הוא לא רוצה לדבר..."
"אל תדאג, הוא יבוא!..."
31/01/01
"מה זה?" שאל בהעמדת פנים שהוא לא יודע...
"רובה ציד... קיבלנו את זה מקרובי משפחה מפינלנד..." ענה דורון... כשמסתכלם עליו- אפשר להבין שהוא לא היה קונה את זה, אם זה היה תלוי בו... וכמובן שאם היו שואלים אותו- הוא לא היה בוחר בוודקה שהם הביאו, ולא ברובה... (וכמובן... בנוסף לפרצופים שלו, ולצורה שהוא הביע את זה, הוא עשרות פעמים אומר את זה לאנשים הנכנסים).
"איזה יופי"
"אני לא כל כך מתלהב מזה..."
בזמן שהוא הלך לשירותים, הוא החליף את רובה הציד ל"רובה"- כזה שלא עובד (לקישוט) , ולקח את הרובה הזה, הניח במזוודה (שעליה שם את הקוד 160202) , וחייך לעצמו.
כאשר שוחח עמו, דיבר בשבח על טוב הטעם של הבוס שלו לשעבר.
"איזה טוב טעם... ראית את המזוודה שלו?"
"כן! דגם Class של Lee Cooper"
"הוא מדהים אותי!"
"כן, אני שמח להיות שותף שלו" אמר דורון (פרבשטיין)
"חצי תוכנית" אמר בקול חלש (כשהוא התגאה בעצמו- דיבר אל עצמו).
01/01/02
"יש מישהו שמעוניין לחזור לעבוד אצלך, והוא רציני, הוא התחיל כבר תואר, ותכנת מחשבון למציאת רווח..."
"שהוא יתקשר, יקבע פגישה, ונתוועד..." אמר אבנר ברוגז.
"הוא תכנת מחשבון רציני, שבודק לפי מדינה בה השטח הושכר- ושווי- מיסים- המדינה בה הוא גר... אתה חייב לראות!"
"טוב..., מתי אנחנו יכולים להפגש?"
כשאבנר הלך להטיל את מימיו, הוא לקח את המזוודה הראשונה מהשניים של הבוס שלו, אבנר, מאותו דגם, החליף בין המזוודות, ושם בתוך המזוודה שלו רובה נוסף.
16/02/02
בעוד הפועלים עוסקים במלאכת בניית הכביש, וחצי מהדרכים סכורות , הוא מסתתר למטה, כשמטרתו היא האיש בחדר העבודה עכשיו.
הוא עולה בעזרת הסולם כדי לזרוק מהחלון הפתוח את המזוודה, שבה נמצא אחד הרובים, כמובן, הוא דאג לקפיץ, שיפתח את המזוודה ב20 דקות הקרובות.
חברו עלה עם אבנר, והראה לו את המשחקי לוגיקה שפיתח, הוא הציע לו להתנסות, הלך להכין לו תה, והוא נדבק במלכודת העכברים הקלה.
זה היה זמן מצוין- כשהוא בהלם מוחלט, לירות בו. זה בדיוק מה שהוא עשה. 5 יריות לא הספיקו. בשישית- הוא מת.
הוא עולה למעלה- מסתכל- ונבהל.
מוציא את הטלפון ומחייג 100.
"מישהו התאבד אצלי בבית!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
