אנחנו נוגה וגליה, בנות 13 מירושלים.
התחלנו סיפור בהמשכים, ואנחנו ממש מקוות שתאהבו .
בנתים אין לנו שם לסיפור , בקרוב.
נשמח לשמוע את דעתכם .
פרולוג
החיוך המתוק שלו, העיניים האפורות עם הניצוץ השובבי שלו,ההליכה הבטוחה שלו, הדרך בה הוא מתמתח,
החיבוק שלו, הדברים הקטנים האלה, שגרמו לה ללכת לישון בידיעה שהיא מאוהבת, שגמרו לה להתעורר בבוקר כדי להתמסר לזרועותיו החמימות.
מהרגע שהוא נכנס לכיתה י'2, היא הרגישה חמימות בלב, וידעה שהיא מאוהבת לחלוטין וללא שליטה, ואין דבר שהיא יכולה לעשות כדי לעצור את זה.
היא הרגישה זאת גם כשראתה אותו נכנס לדירתו החדשה ברח' סביון 4, דירה מול הבית של חברה טובה שלה, וגם, גם באותה השעה, באמצע הלילה, כשהביטה בו בחיוכו העקום והמושלם, היא הייתה מאוהבת בו, מוכנה להתמסר לו, להתמכר אליו, לעשות הכל למענו.
תחושת רעד אחזה בה כשהוא העביר את ידו על לחיה, מגע ידו היה קר, נעים ורך, הוא התקרב אליה, היא לא נתרעה, רק עצמה את עיניה, כמוכנה לכל דבר שיציע.
כזאת היא הייתה,נטאלי.
פרק ראשון
"זה נגמר בינינו.." מלמלה נטאלי בשלווה האופיינית לה.
"200%, אני חייבת לדעת?" לחצה עינב.
"300% מבחינתי, אבל את.." שאלה נטאלי בחשדנות. "את רוצה לספר לי משהו?" היא חייכה.
"מה..?אני..? כלום,כלום.." מלמלה עינב.
שבוע לפני כן, נטאלי ואופיר, הזוג הכי מושלם בשכבת י"א נפרדו, מדוע? אפילו נטאלי אינה יודעת, אופיר טען שזו הייתה החלטה של שניהם ונטאלי לא הכחישה.
נטאלי לא לקחה את הפרידה קשה מדי, היא לא הייתה מוכנה עדיין לאהבה גלויה ואמיתית, ולכן, מעולם לא התמסרה לבחור ואף פעם לא הייתה מאוהבת עד מעל הראש.
ליבה היה לב אבן כמו שאומרים, אך לא במובן הרע של הביטוי, להפך, לנטאלי היה לב טוב, אך היא לא הייתה רגישה, היא לא חשה שברון לב מעולם, ולרוע המזל הייתה גורמת לאנשים אחרים להרגיש כך, לא בכוונה רעה.
לפרידה הזאת נטאלי הגיבה במשיכת כתפיים, ובחיוך דקיק ויפה. היא הייתה אחת הבנות היפות בשכבה, מעמדה החברתי היה לא גבוה מדי, ולא נמוך בכלל. תמיד היו לה מחזרים, בין אם מקובלים ובין אם לא, תמיד היה מישהו שיבקש לצאת איתה.
"בכל מקרה," העבירה נטאלי נושא, היא לא הייתה מעיקה. "באה למסיבה של אורן ביום שישי?" היא שאלה.
"אני מקווה שאני לא נוסעת לתל אביב, באותו יום." אמרה עינב.
"שוב אחיך חוזר מהצבא?" שאלה נטאלי בחיוך.
"כנראה, אם הוא חוזר אין מצב שאני באה, את בכלל לא מבינה כמה אני מתגעגעת אליו."
"אני מקווה בשבילך שהוא יחזור. ובכל זאת, אני גם רוצה לתפוס חתיכים." צחקקה נטאלי.
"את? צריכה לתפוס מחזרים? תעשי ככה והם יבואו אלייך על טיל." אמרה עינב והחוותה בידה מחיאת כף של דוכסית במעמד אצולה גבוה.
"סתמי." אמרה נטאלי בצחוק וזרקה עליה כרית ורודה פרוותית.
נטאלי ועינב, היו בחדר של עינב, השעה הייתה 2:37 לפנות בוקר, יום חמישי, נטאלי ישנה אצל עינב, זה היה אמצע חופש חנוכה.
אחרי חצי שעה של קרב כריות מייגע, נשכבה נטאלי על המיטה של עינב.
עינב נשכבה לידה.
"טוב.." אמרה נטאלי.
"טוב.." אמרה עינב.
"שמעתי שאחרי חנוכה מגיע אלינו ילד חדש לכיתה." אמרה עינב, שהיתה ידועה כאחת הרכלנית של השכבה.
"באמת?" שאלה נטאלי, "בואי נקווה שהוא לא יהיה כמו הקודם." בעת שאמרה את המילים האלה, העוותה את פרצופה למין הבעה שהייתה דומה לזו שתתגלה על פרצופכם אם תגלו תולעת מזדחלת בצלחתכם.
עינב גחכה, תום, שהצתרף לכיתתם לפני שנתים היה המחזר מספר אחד של נטאלי, ולפעמים אף המציא עליה ועליו שקרים, רק כדי לשפר את מעמדו החברתי. שעליהם כמובן, הגיבה נטאלי באדישות, וגרמה לכל הסובבים אותה לא להאמין בשמועות אלו בלי להוציא מילה אחת.
הוא לא היה יפה, לא. לא היינו משתמשים במילה הזו. אולי יותר לכיוון של מכוער.
הוא היה ג'ינג'י ומשקפים מרובעות היו מונחות על אפו.
"אני מקווה בשבילך, אני לא בטוחה שתצליחי לשרוד עם עוד מעריץ." חיכה עינב.
"דווקא שמעתי שסוף-סוף תום נדלק על בחורה חדשה." אמרה נטאלי בחיוך שובב.
"באמת, מי?" שעינב תחמיץ רחילות טובה, חס וחלילה.
"עלייך." אמרה נטאלי וקרצה לעינב.
"את לא רצינית?" שאלה עינב, ופחד ניראה בפרצופה.
"חחחח" נטאלי פרצה בצחוק מתגלגל, " אני צוחקת."
"אוח, אני ארצח אותך, בהמה!"
עינב ונטאלי היו החברות הכי טובות כמעט מתמיד, אולם אף פעם לא השתמשו בהגדרה זו,
אך זה היה ברור לכל הסובבים אותן שאי אפשר להפריד ביניהן.
נטאלי היתה מבלה שעות בביתה [הגדול אם אפשר לציין] של עינב, היא לא ציפתה להמצא שם אפילו יותר בחודשים הקרובים.
בכלל כל מה שקרה לא התאים לנטאלי בכלל. בפעם הראשונה בחייה, היא באמת הרגישה את כאב האהבה .
ההרגשה הנפלא הזו מצד אחד, ומצד שני המכאיבה כל-כך.
לא היא לא הייתה הטיפוס המתרגש מכל שטות, אבל כשתקפה אותה האהבה, היא חשפה את כל החולשות שלה, ומולו, מול האחד והיחיד שלה, היא הייתה מוכנה לעשות הכל, כי זה מה שאהבה דורשת, וכשאהבה דורשת-היא מקבלת.
- - - - - -
בקרוב נכין עיצוב, ונסתדר את הרשימות בצד, ואת הדמויות.
מה דעתכם בנתים?
עד הפרק הבא ,
נוגי וגליו . 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
