לא לומדים להעריך מישהו , עד שמאבדים אותו....

ווואו , אחרי כ"כ הרבה זמן שלא הייתי כאן...

קצת שונה לחזור למקום שבו פרקתי את כול כולי, ועדיין נשארתי שלמה..

המקום שהיה לי נחמה חודשיים רבים..

הפסקתי לכתוב, אולי משום שאין על מה...

שנה שעברה הייתי עם החברה הכי טובה שלי שהייא הייתה ההשראה הכי גדולה שלי לכתיבה,

והיום שהיא כבר לא לומדת איתי בבית הספר מזה חצי שנה ...אז כבר אין דברים ...אין חווויות,

מעבירה את זמן בבית ספר לבד.....

כי אין עוד אנשים כאלה , מכירים את האדם הזה שמערער לכם את החים ותמיד ישאר לכם טעם מתוק ממנו,

כזאת היא , הטעם המתוק של החיים שלי..

היום דיברנו , בד"כ השיחות שלנו כ"כ יבשות....אבל היום משום מה דיברנו על עצם הגעגוע והחסרון ...

היא הייתה אחותי !! אחותי , האדם היחיד עליי אדמות שאדע שלעולם לא יפשוט אותי ותמיד יהיה לצידי תמיד יקשיב

ויחבק כשצריך....

אני אוהבת אותה ולעולם לא אחדול... היא הייתה לי נחמה אחרי כל כך הרבה מערבולות שעברתי,

אתם יודעים מה זה אחרי שלוש שנים שאף אדם לא מבין מה עובר עלייך ,

פתאום קם צדיק בסדום שעובר איתך הכל שלב אחרי שלב בהכל...

היא עברה איתי הכל, ואני מרגישה כאילו אנחנו ביחד 30 שנה...

וזאת הייתה סה"כ שנה..

כותבת לשמר את הטעם המתוק שלה.... הריח המדהים והחיוך הזה :)

אישה, את היחידה.