גניבה. ההגדרה המילונית של גניבה היא: “גזל הוא לקיחת חפץ מבעליו בכוח הזרוע מבלי לקבל רשותם. “ (ויקיפדיה).
אחרי שביססנו מהי גניבה, מי קובע מהי הכמות אשר נחשבת “גניבה”, או מי האדם או הגוף אשר לקיחה ממנו נחשבים כגניבה?
לפני שנה גרתי עם שותפה שהייתה גונבת ממני דברים מחדרי.
גיליתי זו חלק בדיעבד וחלק בזמני אמת. חלק מהדברים לא יכולתי להוכיח (כמו גניבה של סכומי כסף) וחלק כן (כמו גניבה של טבעת שקיבלתי מתנה בצבא).
ללא ספק, ואני מאמינה שכל עובר אורך יסכים איתי, מדובר פה בגניבה לשמה. אבל בכל זאת, כזו שמלבד לקחת חזרה את הטבעת שלי ולהתחיל לשים כל דבר בבעלותי מאחורי מנעול ובריח, לא איפשרה לי מינוף לפעילות מנע אמיתית.
כאשר אדם מועל בכספי החברה שבה הוא עובד בדרך זו או אחרת גם זו נחשבת גניבה ללא ספק.
כאשר אדם שולח ידו לתיקכם ולוקח משם דבר מה, גם זוהי גניבה (כמובן שאני יוצאת מנקודת הנחה בסיסית שהכל נעשה ללא אישור מפורש).
כאשר אדם נמצא במקום כלשהו ולוקח דבר מה עימו כאשר הוא יוצא, גם זוהי גניבה.
כל אלו נחשבים כגנבה מכוח ההגדרה של מהו מעשה גניבה.
אך איפה אנחנו שמים את הקו ומוקיעים את הגניבה?
האם גניבה היא רלוונטית רק כאשר היא קורה לנו?
האם לקיחת פסלון חסינות מתיק של משתתף אחר ב”הישרדות” אינה גניבה ולו מפני שקרתה בנסיבות “המשחק”?
האם הנסיבות יוצרות את ההגדרה של גניבה או לא גניבה או האם זו החברה, האנשים בהתייחסותם אליה. בנתינת לגיטימציה?
האם זה לא קו שנחצה? כאשר אדם שולח ידו ברכושו של אחר? האם באמת לסיטואציה ישנה השפעה על המעשה?
מנגד איך נוכל לומר שאין לה השפעה? אדם אשר גונב מזון בכדי לשרוד, האם הוא גנב או שורד?
ומה בדבר גניבת רגשות. האם “לקיחת” בן זוג של אדם אחר איננה גניבת אושרו? או אהבתו? האם גם זו גניבה ככגנה מוחשית. האם גניבת רגש משקלה כגניבת רכוש? האם קלה או קשה ממנה?
מה ההבדל בין אותה שותפה שגנבה ממני טבעת ובין אדם הלוקח עימו שקיות קטשופ או סוכר ממסעדה?
נכון שהן שם, אבל הן שם לשימושו בעת שיושב הוא במקום, לא כאשר הוא מגיע הביתה, מחמם לו צהריים ושולף שקית קטשופ מהמקרר.
האם לקיחה של שקיות קטשופ אינה גניבה? מהי אם כן?
האם בגלל הנסיבות היא איננה גניבה?
מה הופך אדם גנב? ואם כן הדבר, האם לא כולנו גנבים?
מה אתם חושבים?
אנקדוטה קצרה- בתורה נאמר “לא תגנוב” וקיימים דינים שונים ב”איסור גניבה” (דין שונה בין “גזל” שהאדם אשר ממנו נגזל הדבר יודע מכך, לבין “גניבה” אשר נעשית ללא יודעין). האין עלינו כעם שבתורתו הבסיסית והדתית מיוצג הדבר כה לחומרה ולדקדוק לקחת את הנושא בכובד ראש כפול ומכופל? האין עלינו חובה מוסרית יהודית?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
