גם אם כן וגם אם לא - who cares?!...כי יש לי סיפור אחר בשבילכם...
חדש יותר...
מקורי יותר....
ומחורפן יותר!!!
"אורטל וצליל הלכו למוזיאון"
היו היה...בארץ לא כזו רחוקה (ישראל) לפני שנים לא כ"כ רבות (היום...) 2 ילדות מאוד שפויות...
הילדות הלכו למוזיאון המשואה ובדרך חזרה הביתה הם שמעו משפט שגרם להן תהייה רבה...
המשפט היה: "אבא שלי בעל חנות אופניים ואני לא יודעת לרכב על אופניים..."
ברגע שהשתיים שמעו את הנאמר התגלגלו מצחוק והריצו קטעים בלי סוף ומכאן מתחיל סיפורנו:
"זה כמו להגיד שאמא ש'לך היא מניקוריסטית ושלך אין אצבעות" אמרה אורטל...
"חחחח! זה כמו להגיד שאבא ש'לך הוא שוטר ואת פושעת" אמרה צליל
וכך הם המשיכו שעות על גבי שעות...
"זה כמו שאבא שלך רופא עיניים ושאת פוזלת"
"זה כמו שאבא שלך רמטכ"ל ואת פקידה בלשכת גיוס"
"זה כמו שלאבא שלך יש סטקייה ואת אנורקסית"
"זה כמו שאבא שלך קבלן ואת הומלסית"
שעות על גבי שעות על גבי שעות...
"זה כמו שאבא שלך כומר ואת חשפנית"
"זה כמו שאבא שלך טייס ולך יש פחד גבהים"
"זה כמו שאבא ש'לך מציל ואת טבעת בים"
"זה כמו שדיזל שייך לאבא שלך ואת קונה בגדים ב70% הנחה בקניון"
"זה כמו שאבא שלך שר האוצר ואת מאלה שמבקשים שקל בקניון בשביל ניתוח במעיים"
אחרי המשפטים הרבים והמשעשעים התעייפו הילדות ופנו לדרכם ביער החשוך והמפחיד המכונה "כפר סבא"
אחת מהן הלכה במהרה לביתה...והשנייה (הפקצה מביניהם) נשארה לאכול סבואיי עם טונה בקניון...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
