פאק...
'תם מאמינים?
איך זה קרה....?
איזה מוזר..
זה כאילו שנתיים טסו..נעלמו להם איפשהו ביקום כלא היו וחזרתי לנקודת ההתחלה..
קיבלתי קצת כאפת אזרחות אבל יצאתי מיזה די מהר..ובתכלס הגעתי למסקנה- ההבדל היחיד שיש בין האזרחות לצבא הוא:
money money money...
היה לי ממש כיף בשירות (אבל זה לא ממש חוכמה..בוא נגיד שקיבלתי שיבוץ מעורר קנאה...) ולא בדיוק עשיתי יותר מדי...
אומנם עשיתי תורנויות..גם מטבח..גם שמירות...והייתי בתרגילים...אבל הלו"ז של חיי היום יום שלי פשוט נראה כך (אחד לאחד):
14:05
מגיעה לבסיס
14:10
חותמת שאני מגיעה (לא ממש היה לי מפקד..רק ככה הוא היה יודע שאני חיה וכאלה..)
14:15
הולכת לשק"ם של חיל האוויר לקנות לי טוסט
14:20
משלימה ב"הפי היפו" ופרנץ אגוזים
14:30
נכנסת לתקייה..רואה שליאור השאיר לי סנדוויץ' ומתבאסת שסתם בזבזתי כסף על אוכל..
14:35
רואה פרק כלשהו של "החברים של נאור"
15:00-16:00
הולכת לשבת במשרד של ורד/מירב/אביבית/שירן...
16:02
זזה הביתה...
הזוי אה?
אבל ככה היה נראה השירות ש'לי...באתי מתי שבא לי..עשיתי (או לא עשיתי..) מה שבא לי..
אולי זה לא ממש חישל אותי לאזרחות..אבל עדיין..אחת התקופות הטובות בחיי..ולא בגלל השעות והחוסר מעש..באמת היה לי זמן להכיר אנשים..זמן לעצמי..ולא הייתי צ'כה להחליט החלטות...לא היו לי דאגות...אולי זה קצת ניוון (עובדה..גם בקושי כתבתי בבלוג) מה שבטוח זה כן תרם לי. הביטחון שלי עלה, הפסקתי לנסות לרצות להרשים אנשים. פשוט הייתי אני-ואט יו סי איז ואט יו גט...
אהבתי את מי שאני שם..והכי חשוב- הכרתי חברים לחיים =).
אני אתגעגע =/
אפילו לנסיעות הארוכות באוטובוס עם האמ.פי..
פשוט אתגעגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
