אני אף פעם לא מבינה למה אני לא חוזרת לבלוג הזה באופן יום יומי זה כל כך מרגיע וכיפי שיש מקום שבו אפשר לספר את הכל, להגיד את הכל בלי שישפטו אותך, בלי שיזכרו לך את זה ובלי חפירות מיותרות.
נכנסתי לתקופה ממש מוזרה,
אני לא יודעת אם טוב לי או אם רע לי
בעצם אני יודעת
רע לי!
רע לי רע רלי רע לי רע לי!!!
אלעד פשוט הפסיק לדבר איתי, כבר הפסקתי להתחנן, לבכות, ולנסות למצוא את הסיבה.
אתמול ראיתי אותו אחרי שלא ראיתי אותו מחודש מאי (וגם אז זה היה לכמה שעות בודדות) והיה לי כל כך עצוב, הוא כל כך השתנה, סופסוף הוא השתחרר מהצבא הוא רזה ונהיה גבר גבר ואני, אני כבר לא חלק מכל הדבר הזה שנקרא אלעד!
ובובי שלי, שמאז שנישק אותי הפסיק לדבר איתי.
אפילו אחרי ההודעה שוברת הלב שכתבתי לו התגובה היחידה שלו הייתה "זה לא קשור בכלל"..איי איי אם רק היית יודע כמה הלב שלי שבור בגללך, אני מוצאת את עצמי יושבת כבר שנתיים שבורת לב ובודדה..
והכללל בגללך.
הרבה אומרים לי שלא שווה לי לאהוב אותך,
שההתנהגות הזאת שלך אומרת משהו, אומרת המון!
אבל אני מסרבת להאמין,
מתכחשת, משקרת לעצמי
לא אכפת לי שלא תאהב אותי בחזרה!
אבל בוא נחזור להיות חברים טובים כמו פעם
אל תעזוב אותי גם אתה
אל תשאיר אותי לבדדדד
בבקשה.......
עוד 40 יום אני משתחררת
ואני רוצה וצריכה את החברים הטובים שלי לידיי
אבל בינתיים
אני מבלה את החופשה שלי מצה"ל
בודדה,
מתבוססת ברחמים, ושבורת לב..
אם רק הייתי מבינה איך אנשים נכנסים לי ללב בכזאת קלותת
אולי הייתי יודעת איך להעיף אותם משם כשזה נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
