The Sanity Assassin

טוב אז אחרי שנוחכתי לדעת שכולם חסרי תועלת לחלוטין,

החלטתי להוציא איכשהו עצבים...

 

ובגלל שזה לא חוקי ללכת ברחוב ולשבור לאנשים את הראש סתם ככה בלי סיבה אני מעדיפה לעשות את זה פה, כי פה זה חוקי.

 

אני שונאת גברים.

הם מגעילים.

נגמרו הגברים הנורמליים בעולם...

או שהם מדברים בצורה שבא לי להקיא עליהם, או שהם חיים לגמרי בסרט...

ולי לא נותר כלום מלבד לחיות חיי התנזרות, ולנסות איכשהו לשמור על השפיות שלי..

 

נשים הן עם מחורבן עוד יותר...

סכסכניות, מניפולטיביות, כלבות, אכולות סרטים ברמות שקשה לי לתאר..

חוץ מאחת...

שגם איתה לאחרונה היחסים לא משהו

ואני לא מבינה מאיפה זה נובע...יכול להיות שבאשמתי...

 

אני מצטערת שאני לא יכולה לחלוק את החרא שלי איתך...אני לא יכולה לדבר על זה, כי ככה אני שוקעת בזה..

אני לא רוצה לכתוב על דף את מה שאני מרגישה או את מה שאני חולמת..

אני רוצה שהסיוט הזה ייגמר...

ואני רוצה שאת תביני, שכשאני מסטולה אני לא מדברת כמו בנאדם נורמלי..

ולא תאכלי עליי סרטים...

כי אני לא בנאדם בריא... אני חולה...לא, אני לא נרקומנית, אני חולה במאניה דיפרסיה ובפרנויה...

אני יודעת שלפעמים זה נראה כאילו לא אכפת לי או שאני זורקת זין, אבל זה לא נכון.

לא איתך.

דיברנו על זה שיש לי מעצור רגשי כלשהו, ואת זוכרת שפעם זה לא היה ככה.

אני מבינה שאוליי קשה לך קצת להבין למה אני לא חולקת איתך את מה שעובר עליי, אז בואי אסביר לך.

את במקום הזה בחיים שלך, שאת יכולה רק להתקדם, ואת מתקדמת, את יוצאת, את מכירה אנשים, את שותה ונהנית,

ואין לי מילים לתאר כמה אני שמחה בשבילך...כי אני זוכרת שהייתה תקופה שהיית סגורה בבית, וחשבת שכולם חרא, ולא רצית לדבר עם אף אחד, ולא רצית לראות אף אחד, חוץ ממני.

ועכשיו נפתחת לעולם, קיבלת את המצב כמו שהוא ולקחת את העניינים בידיים שלך. אין לי גם מילים לתאר לך כמה אני גאה בך.

 

אני לעומתך נמצאת במקום שונה לגמרי.

אני נסוגה לתוך עצמי, אני מסתגרת, אני מעדיפה לא לחלוק את החרא שלי איתך, כי אני לא רוצה שתחשבי על זה יותר מדיי.

אני רוצה שתחיי את החיים שלך, ותהני, ולא תחשבי על החברה המפגרת והבודדה שלך, ששונאת את העולם ורוצה להיות לבד..

אני לא רוצה לדבר על החרא שלי כי אז אני שוקעת בו יותר עמוק.

אני יודעת שזה נקרא הכחשה, אבל לפעמים הכחשה זה טוב..

אני לא רוצה לדבר על החלומות שלי, כי אני מפחדת מהתוכן שלהם...

אני לא רוצה לדבר על התקפי הכעס והחרדה שלי כי אז אני חושבת על כמה שאני מטומטמת וחסרת תועלת לעצמי ולכל מי שקשור אליי.

אני לא רוצה שחלק מזה ידבק אלייך. כי דיכאון זה דבר מדבק.

 

והתקדמת כל כך הרבה, וסופסוף את נהנית, יש לך חברים, את יוצאת, את לא חושבת על הבעיות שלך הרבה

ואני בחיים לא אסלח לעצמי אם בגללי פתאום הנקודת מבט שלך תשנה באיזו זווית לא צפויה.

אל תחשבי שאני אומרת שאת קלה להשפעה

אבל את יודעת איך זה אצלי ואצלך...כשטוב לאחת, טוב לשניה, כשרע לאחת, רע לשניה.

 

ועוד משהו..

אני יודעת שאת לא רואה בעין יפה את עניין הסמים.

אבל אין מה לעשות...זה מה שעושה לי טוב בסופ"שים כשאני יושבת לבד עם עצמי וחושבת, אז אני מעדיפה לשבת עם עצמי ולא לחשוב על כלום מאשר לשקוע בבעיות כשיש לי יותר מדיי זמן פנוי בידיים...אני מקווה שאת מבינה.

 

אל תחשבי שאני לא אוהבת אותך.

ההפך הוא הנכון, אני לא יכולה לסבול את המחשבה על לאבד אותך.

אני לא יכולה לסבול את המחשבה על חיים בלעדייך.

בלעדייך, אין לי חיים.

את נקודת האור שלי. את הקול המנחם, הכתף התומכת, היד המלטפת. את הכל.

ואני אוהבת אותך.

 

אחרי קצת השתפכויות...

נעבור לעניין קצת פחות חשוב, אבל עדיין מציק...

 

אתה,

אתה חושב שאכפת לי ממך?

אתה חושב שבגלל שהזדיינתי איתך יש לך זכות לדבר איתי איך שאתה רוצה?

אתה חושב שאתה מכאיב לי כשאתה אומר לי שמחקת אותי מכל מקום אפשרי, או שלא אכפת לך ממני?

אתה טועה.

אני לא צריכה אותך, אני לא צריכה אף אחד.

ואל תחשוב, שבגלל שאני מדברת אליך יפה ומנומס, אני מאוהבת בך ותופסת ממך.

כי אתה אפס. אתה בן 28, אתה גר עם ההורים, אין לך שום כיוון בחיים, וההתקדמות היחידה שלך בחיים זה מהמיטה למחשב, ומשם למשחקי המחשב המפגרים שלך.

אל תחשוב שאני צריכה אותך בשביל משהו...אני צעירה ממך כמעט ב10 שנים והשגתי בחיים הקצרים שלי עד כה, יותר ממה שאתה תשיג בחיים שלמים.

אז תוריד את האף שלך מהשמיים, אתה כלום.

אני שמחה שמחקת אותי מכל מקום אפשרי, זה חוסך לי קטעים של אי נעימות, כי לצערי יש לנו חברים משותפים שאני לא מוכנה לוותר עליהם בעד שום הון בעולם..לא בגלל שהם מקשרים אותי אליך איכשהו(לצערי הרב), אלא בגלל שהם רק מראים לי שכן יש טוב כלשהו בעולם, וכמה הם ההפך ממך.

 

אני מודה לך.

כי גרמת לי להבין שהמצב שלי לא הכי גרוע כמו שחשבתי.

אני מודה לך כי לא שיחקת איתי משחקים מההתחלה וגרמת לי להרגיש אליך רגש שהיה מתברר כלא נכון בשלב מאוחר יותר, ואז הייתי נפגעת.

אני מודה לך כי הוצאת את עצמך חרא מול אנשים, ככה אני לא אצטרך לספק הסברים, ובוא נודה בזה,

כל העניין הזה קרה כי אתה לא בטוח בעצמך...כי אתה מרגיש חרא עם עצמך וחשבת שבגלל שמצאת בנאדם שלדעתך הוא פחות ממך(אני לצורך העניין) אתה תתפוס על זה טרמפ כדי לנפח לעצמך את האגו.

המילים שלך הן כמו חול ברוח...מתפזרות לכל הכיוונים ואין להן משמעות.

 

הדבר היחיד שיש לי להגיד לך, בהצלחה.

אני מקווה שכן תקבל קצת שכל ותעשה עם עצמך משהו, בוא נודה בזה, אין לך כלום. רק פוטנציאל שכנראה לא ימומש אף פעם.

 

 

ועוד מישהו שברצוני לדבר עליו...

לא, לא אותו אפס מהקטע למעלה...אלא בן אדם אחר...אחר לגמרי, ששווה כל כך הרבה...

אתה וורקוהוליק מחורבן.

אתה כל כך פאקינג משקיע בעבודה שלך, ואין לך זמן לנהל חיים.

אתה בן 29...מתי תחיה? בגיל 70? כשתהיה לך דלקת פרקים? או פרקינסון? או אלצהיימר? שסתם תהיה זקן ותאבד כל חשק לחיות ולנהל שיחה עם בני אדם?

שלא תחשוב שאני לא מכבדת אותך, אני מכבדת אותך מאוד. מחוייבות ומוסר עבודה זה דבר נדיר אצל אנשים בימינו, אני שמחה שאתה לא עצלן..

אני שמחה שיש לך מטרה בחיים, ושאתה יודע מה אתה רוצה מעצמך...

אתה אחד הגברים הכי מדהימים שאני מכירה.

אתה חכם, מצחיק, אכפתי, נראה טוב, חוץ מזה שאתה שחור, אתה כמעט מושלם.

אבל אני לא מבינה את הפחד שלך ממחויבות אליי...

אני לא נושכת, ואמרת לי בעצמך שאם החיים שלך לא היו כל כך עמוסים , אני זאת שהיית בוחר בה לבלות איתך את כל החיים שלך.

אני מבינה שאתה עובד בשעות מטורפות, אבל מה לעשות, אני לא רוצה חבר רק בימי שישי ושבת...

אני רוצה חבר שיוכל תמיד לחבק אותי כשאני צריכה, למחות את הדמעות כשרע לי, לשמוח איתי מתי שטוב לי...

אני מבינה שזה הרבה לבקש מבן אדם כל כך עסוק, ולא אני לא צינית, אבל שוב, מתי תחיה אם לא עכשיו?

אני לא מתכוונת להיות מרושעת, אבל אני לא מתכוונת לחכות לך לנצח.

אני כן רוצה להתקדם מתישהו בחיים שלי, אני כן רוצה שיהיה לי קשר רציני, ומישהו שאני אדע, שיהיה תמיד לצידי כשאני צריכה אותו...

אני כן רוצה להתאהב, אני כן רוצה להרגיש את ההרגשה הנחמדה הזאת של הפרפרים בבטן כל פעם שאתה שולח הודעה..

חבל שהחיים של שנינו לא מאפשרים לנו לחוות את כל זה...

רק דבר אחד אגיד לך, אם הייתי צריכה לבחור במישהו לחיות איתו עד סוף ימיי, הייתי בוחרת בך.

 

כאן תמה חפירה.

כל מה שנותר לי לעשות זה לקוות שכל מה שאמרתי לכל אחד ואחד מכם, גם אם לא תקראו את זה, יחלחל איכשהו פנימה, ותבינו אותי.

כאן אלת הלילה.

רות סוף.