לצידך תמיד ^_^

גמני כותבת סיפור אימה

בלוג התחרות

הסיפור:

סיפור אימה

היא לא ידעה איך היא הגיעה לשם,אבל המראות והתחושה המוזרה שעפפה סביבה  הוכיחה לה שלא בחלום מדובר

היא נשמה בכבדות והסתובבה סביב עצמה לראות היכן בדיוק היא נמצאת ואיך יוצאים מכאן

זה היה יער חשוך ולוטה בערפל ומלא בעטלפים.

היא שמעה לחש מבין קורות העצים העבים וציוצים מבין ענפיהם.

שעה שפסעה על האדמה,עלים התפוררו תחת רגליה ברחש עדין,שביחס לשקט ששרר  היה מקפיץ אותה יותר ויותר.

הסתכלה על ידיה; הן היו לבנות ובוהקות כפנינה  באור הירח שנשלח אליה מלמעלה,אך מלבד את ידיה ואת פניה,נראה שהירח לא מאיר דבר ביער ההוא

היא שמעה רשרוש במרחק לא רב ממנה, ומרוב פחד היא שאלה "יש כאן מישהו?" בקול רועד שרק היה יכול להסגיר אותה ואת מקום המצאה למי שהיה מעוניין ברעתה.

היא התיפחה בשקט ותעתה מהי היא תעשה כאן,עד עלות הבוקר. אין ספק שלעצום עין היא לא תוכל...לא במקום זר כזה...

גם ללכת היתה הצעה מסוכנת,לאן תלך? היא לא  מכירה את המקום,ועוד בחושך?

היא היתה אובדת עצות.

וכשידה גיששה אחרי האולר שלה במטרה לשים קץ לחייה היא הבחינה בנקודת אור קטנה במרחק

למרות האור הנורא קטן,שהיה נראה כנקודה,היא לא היתה יכולה לטעות,ושערה שזהו בית.

היא רצה לכיוונו כאחוזת טירןף,נופלת מדי פעם ושוב נעמדת ורצה,היא היתה מוכרחה להגיע לבית ולו רק כדי להזהיר את האנשים ממה שראתה,ממה שיהיה צפוי לכולם בקרוב באופן בלתי נמנע,אולי אף להציל אותם.

היא התקשתה לנשום ורגליה כבר נתנו בה את אותותיהם,אבל היא התעלמה מהם ועל אף הכאב מיהרה בקושי אל הבית.

כשהיתה במרחק מטרים אחדים מהבית,האור כבה.

היא התקרבה לאט לאט בחשש.

זו היתה בקתה עתיקת יומין ומטה ליפול שנצבה אי שם מקרחות היער

היא תעתה האם אי פעם מישהו גר פה,ואם כן אז איזה מן טיפוס האם הוא ידע על מה שהיא גילתה לא מזמן האם עכשיו מישהו גר  כאן? ולמה האור כבה? איך?

היא ניסתה להאזין,לשמוע קול מבין הדממה,אך הקולות היחידים ביער היו קולות רפרןף כנפי העטלפים יבשת הרוח וכמה זאבים מייללים במרחק

היא התקרבה יותר אל הבית,היא כבר ניצבה במרחק נגיעה מהידית,חוששת לאחוז בה אך עם דחף בלתי מוסבר להכנס כבר,ומהר...

היא הרימה לאט את ידה,אחזה בידה ופתחה את הדלת.

אויר קר נשב בפניה  והיא נרתעה לאחור,אח"כ אזרה שוב עוד מעט אומץ והתקדמה אל פנים הבקתה

המחזה שנגלה לפניה היה לא נעים.

נראה וכאילו עשרות שנים,או אולי מאות-לא גר כאן מישהו.

ריח כבד של צחנה עמד במקום. ושכבות אבק עבות במיוחד כיסו את מה שהיה פעם רהיטי הבית.

הנברשת מעליה היתה עטופה בקורי עכביש. היא השתעתה מעט למראה זה,אך לאט ניתקה את עיניה ופנתה לחפש את אותו מקור האור שראתה עוד במרחק.

היא פסעה לכוון המעקה,מתרשמת מגילופו המיוחד,עולה בזהירות במדרגות החורקות,כתמי ידיים היו על הקיר,ונדמה היה  שאלו כתמי ידיים קטנות של ילדים

היא הוסיפה לעלות מדרגה,ועוד אחת ועוד....לגלות כבר מה מחכה לה בבית מסתורין זה...

היא הגיעה לקומה השניה ולפניה ניצבו שלוש דלתות,היא ניגשה לראשונה אך זו היתה נעולה,היא ניגשה לשניה,עדין בשקט חרישי,פתחה אותה ומרוב הבהלה ממה שראתה סגרה אותה מהר.

היו בפנים עשרות פני אדם מפוחלצים תלוים על הקירות באיום מרהיב.

היא כבר החלה לנחש על אודות הבית,אין ספק שבית רפאים הוא זה,אשר משמש לטבח באנשים

היא התקדמה בפחד עצור לדלת השלישית,היא פתחה אותה ולא האמינה למראה עיניה

אדם בשנות ה50 לחייו לערך,ישב בגבו אליה והשחיז סכין באורך של כ30 ס"מ

היא פלטה צעקה מרוב הבהלה ומיהרה לרוץ,להסתלק אך זו היתה הטעות הכי גדולה שלה באותו יום

במקום לעזוב את המקום בשקט,ולהבטיח את השארותה בחיים היא עוררה את תשומת ליבו של הזקן שהחל לרוץ אחריה בצליעה מהירה.

היא נשנקה,היא קפצה בכל המדגות,היא יצאה מפתח הבקתה וטרקה אחריה את הדלת.

רגליה נתקלו במשהו והיא מעדה,למרבה הזוועה היתה זו יד קרה גדועה,היא התחלחלה ונעמדה על רגליה,הזקן הגיח מולה מנופף בידו בסכין,מוכן להוסיף יצירה חדשה לאלה שכבר תלויות בחדרו

היא התגלגלה כדי להמנע מהטחתו האכזרית בה, שבמקום כך פגע באדמה

היא היתה חסרת כל,לעומת הזקן שהיה מצויד בסכין הארורה הזאת,היא נעמדה שוב והחלה לרוץ לכוון שממנו באה,היא שמעה את הזקן ממהר בעקבותיה,מגדף ומקלל תוך כדי צליעתו

היא רצה עוד ועוד עד כמה שיכלה,עד כמה שרגליה נתנו לה,נשימתה כבר הפסיקה מזמן להיות סדירה,פניה וידיה היו שרוטות וחבולות מהמפגש הלא נעים עם ענפי העצים.

הכל היה חשוך מסביב והיא לא ידעה כמה היא רצה,כל שידעה זה רק כשתפסיק לרוץ זה יעלה לה בחייה,היא מעדה שוב,הפעם על משהו גדול יותר,ריח רע עלה ממנו,התחושה היתה זהה,כשזיהתה מה היה הדבר היא קיבלה פיק ברכיים,אך היתה חייבת להתעלם ולהמשיך הלאה,זאת היתה גופה.

גופה של אישה צעירה.

היא היתה מזועזעת אך המשיכה לרוץ...רצה...עוד ועוד,כל עוד נפשה בה...רצה בלי להפסיק...היא כבר הסכימה להלקח אל המתים...רק לא ברצח....

כדור היא הסכימה לקבל בראש...ככה לא כואב,לא מרגישים וזה קורה בבת אחת...

העצים ביער החלו להתמעט,היא עצמה עיינים חזק ופתחה שוב.

היא לא האמינה למה שראתה.בית קברות...

בית קברות שומם ניצב בסוף היער.היכן שכבר לא היו עצים.

מלבד בית הקברות היא לא ראתה בקתות או אנשים,אבל היא החליטה שהיא נכנסת לתוכו

הזקן המשיך לרוץ אחריה בנחישות.

שניה אחת הוא נעלם,ושניה אח"כ הוא מופיע מולה...

'זקן ארור' היא סיננה ומעדה שוב.

היא הרגישה שכוחותיה קלים,שהיא לא יכולה יותר...אך עוד קצת...עוד מעט והסיוט המיוסר הזה נגמר,הזקן התמוטט,הוא חייב...הוא לא יכול...

היא ניסתה להרגיע ולעודד את עצמה.

היא נכנסה לבית הקברות דרך שער ברזל שחור מתקלף,שנפתח בחריקה צורמת,היא סגרה אותו בבעיטה ופסעה פנימה,בין הקברים...

אור דימדומים עלה מן המזרח...זריחה.

סוף סוף...זה כבר נותן יתרון...ככה היא תוכל לראות במהירות יותר והחושך לא ישחק לטובת הזקן

היא עברה בין הקברים מביטה  לצדדים בבהילות,הזקן לא היה מאחוריה והיא פחדה שהוא יגיח מולה  מאחורי אחד הקברים.

היא השתעלה וירקה דם...בכל זאת המשיכה ללכת

"כאן נקבר...1939...כאן נקברה...1924..."

היא חלפה על פני קברים במהירות האור. היא הגיעה לסוף השורה ונעמדה,היא הביטה סביבה אך הזקן לא קפץ עליה כמו שחשבה שיקרה...

לפתע משהו משך את עיניה מאחד הקברים.דם החל זולג בקרבת הקבר ועליו...קבר שיש לבן מתנוצץ בדם כמו אבן אודם.

היא ניגשה אליו בזהירות ....בקושי נושמת...היא שמעה רעש מאחוריה כמעין לחישה ומיהרה להסתובב,לא היה שם כלום,שום אדם,שום חיה...כלום.

היא עדין תעתה מה עם הזקן אבל מכיוון שלא ראתה אותו/שמעה אותו כבר במשך דקות אחדות פחות דאגה ועכשיו ענין אותה יותר הקבר,היא התקרבה יותר דם ירד וירד מתוכו כמו נזילה קטנה מצנרת...היא התקרבה עוד יותר ומאחורי הקבר היתה גופה של ילד קטן,אולי בן 3-עם שעיר בהיר ומתולתל...דם  היה מוקף סביב הילד אך לא היתה לו שום דקירה,שום דבר.

כאילו הדם זורם ממנו באדים...

היא נרתעה לאחור,נפלה על הקבר ונתלכלכה בדמו של הילד,היא מיהרה לצאת משם.

חיפשה את היציאה אך שכחה מהיכן נכנסה...

היא הביטה סביבה בטרוף,ושוב לא היה שם אף אחד,מלבדה

היא שמעה רחשים עולים מהקברים,רחש כמעין לחישה,לחישה מהירה ובלתי מובנת.

סוף סוף היא ראתה אותו,השער ניצב משמאלה,בקצה השורה השלישית של הקברים...

היא פסעה אליו...מודה על הצלתה...מבולבלת ממה שראתה...ממלמלת לעצמה מרוב שיגעון...

היא סובבה את הידית בכמעין שוק חשמלי עפה אחורה.

היא ראתה דמויות שקופות עטות סביב. ואז היא הרגישה כאב  מפלח את ליבה.

אח"כ עיניה היו פקוחות לרווחה,אך לא ראתה כבר דבר (יעני היא מתה)

איך היה? חחחח..