לצידך תמיד ^_^

היוש אנשים חמודים :)

המחברת ברגעים אלו אצל אורית שהיא מקלידה

סיימתי לכתוב את פרק 49 (חחח אורית את רואה שלא רשמתי 39 XD) יצא ממש יפה יש הרבה למה לחכות D:

כרגע אני עובדת אבל אניצריכה למצוא זמן פנוי כדי להמשיך עונה שניה (שד"א קוראים לה "לצידך תמיד-בדם קר")

לפני שאני מעלה את הפרק אני רוצה למסור שנה טובה לכווווווווווווווווווולם!!!!!! מיום שישי עד יום ראשון אני לא יהיה בבית אז חג שמח לכולם :)

תודה על התגובות בפרק הקודם לאב יו אול!!!

כבר ברגע האחרון שעדי חשבה שהיא הולכת להרצח ע"י קווין שחזר לקום היא גילתה שזאת לא אחרת ממעיין שהספיקה לחזור מחופשת "המחלה" שלה D:

מעיין ואבי סיכמו שהם לא ידברו יותר חוץ מעינייני הלהקה

מעיין גילתה שאבי לא סיפר לה על ההופעה והחליטה לנקום בו:

"היום אנחנו רק שלושה...החברה הרביעית בלהקה חולה ולא תוכל להגיע היום" אמר אבי לקהל "אשלי ותום-אהבה ממבט ראשון"

אשלי ותום עלו לבמה והתיישבו ל 2 כסאות,תום לקח את  הגיטרה הקלאסית והחל לנגן,איך שאשלי באה לשיר הם שמעו ברקע גיטרה חשמלית "מה? מה זה?" לא הבינה אשלי

לפתע מעיין הגיחה לבמה עם גיטרה חשמלית "חשבתם שאני לא יבוא?לא חבל להפסיד את כל הכיף?"

"מה את עושה פה?" שאלה אשלי

"רדו מהבמה! זה השיר של עכשיו!"

"אווו...תום אתה רואה איך היא הורסת הכל?" התעצבנה

"השיר הזה מוקדש למישהו מאוד יקר לי! אבי!" הצביעה עליו

היא המשיכה לנגן

"אני לא תמימה טעית לגביי

תפסיק כבר ללכת בעקבותיי

לא רוצה לשמוע שקרים נוספים

נמאסת כבר עליי אז תצא לי מהחיים

בית ||

אתה חושב שאתה חכם ומיוחד

אבל לא בשבילי,אני לא סופרת אף אחד

כדאי מאוד שכבר תרד מהגל

הפסדת אותי וכנראה זה הגורל

פזמון:

לא רואה אותך ממטר

אז תתרחק מהסביבה שלי

וגם כל היתר

ממש לא מעניינים אותי

לא רוצה לשמוע שום דבר עלייך

כבר שכחתי מי אתה,יצאתי מחייך

בית |||

אתה רוצה לחזור ואני רוצה לזכור

אתה רוצה להיות ואני רוצה לחיות

חשבת שאני כמוך,מתה מבושה

אז לא ילך תמצא כבר מישהי חדשה!"

היא סיימה לנגן "תודה" אמרה לקהל והסתכלה על פרצופו של אבי,כמובן שאבי היה בשוק מוחלט,היא חייכה אליו וירדה מהבמה

"את מוכנה להגיד לי מה זה היה בדיוק?!" אבי תפס את ידה

"כן,זה המסר שלי אלייך..מקווה שתיישם אותו בקרוב" העיפה ממנה את יד,חייכה אליו ונבלעה בין הקהל

"מעיין את האלילה שלי! אין כמוך!" צחקה עדי

"תודה,תודה" השתחווה לפניה

"חחח אם היית רואה את הפרצוף שלו במהלך השיר היית מתפוצצת מצחוק" צחקה

"אין ספק"

"מתי בכלל חיברת את השיר הזה?"

"מתי שיצא לי לחשוב לבד בבית,איך השיר הזה לפי דעתך?"

"ממש יפה..חחח עדיין אני מדמיינת את הפנים שלו,זה כזה מצחיק"

"הסתכלתי עליו מדי פעם כששרתי והוא הסתכל חזרה בפרצוף לא מבין"

"והוא כבר דיבר איתך?" שאלה בסקרנות

"כן,אמרתי לו שזה המסר שלי אליו ושאני מקווה שהוא יישם אותו" צחקה

"אבי מה זה היה בדיוק?! למה מעיין הזכירה את השם שלך?" שאל רועי

"לא יכול לספר לך את זה עכשיו..כשנהיה בב"יס תזכיר לי לספר לך"

כשהם חזרו לבי"ס כל אחד עלה לחדרו בשתיקה

"למה מעיין עשתה לי את זה?" חשב לעצמו "השיר הזה כ"כ מרושע! מה היא מחפשת בכלל?"

"עכשיו אתה מוכן להגיד לי מה קרה במועדון?!" קטע את מחשבותיו רועי

"כן" גירד בראשו "מאיפה להתחיל?"

"מההתחלה"

"אני ומעיין היינו ביחד כמעט חצי שנה..ולא רציתי שאתם תדעו כי ידעתי מה יהיו התגובות שלכם..ובאמת לא היה לי כוח לשמוע אותם"

"מה אתה נורמלי? להסתיר קשר עם בחורה חצי שנה?! ידענו שאתה מאוהב בה אבל לא חשבנו שיהיה משהו"

"כן..היה עד ש.."

"עד ש...מה?"

עד שהיא תפסה אותי עם הבחורה...נו זאת שיצאנו ביחד"

"אני מצטער בשבילך,היית צריך להגיד לנו היינו מנסים להבין אותך...למרות שאני לא מבין מה אתה מוצא בה"

"תודה רבה...אז בפעם הבאה שאני אצא עם בחורה שאתם שונאים תזכירו לי להגיד לכם טוב?!" שאל בזלזול

"ו..דיברת איתה על זה?"

"כן והיא לא מקשיבה לי..ולמרות שקצת קשה להאמין עליי..היא האהבה הראשונה שלי והיא שינתה לי את כל החיים..עכשיו כשהיא  עזבה אותי אין לי טעם לחיות בלעדיה" נשכב על המיטה

"אחי תנסה להירגע ...זאת כולה הבחורה הראשונה שהתאהבת בה..יש עוד מלא בחורות"

"אבל אף אחת לא תהיה בחיים כמוה!" אמר "היא מיוחדת"

"בטח..תראה איזה שיר היא כתבה במיוחד בשבילך!" אמר בציניות

אבי התעלם מדבריו "אני באמת לא יודע איך לגרום לה להאמין לי"

"אתה עוד רוצה לחזור אליה?!"

"אני חייב למצוא דרך! חייב למצוא!" מלמל לעצמו "יש לי רעיון!" קפץ

"ומה הרעיון?" התעניין רועי

"זה לא ענייניך! אז אל תדחוף את האף שלך!"

==כעבור מספר ימים==

צלצול של הודעה נשמע,מעיין ניגשה אל הפלאפון "הודעה חדשה מאת 'אבי הזבל' התקבלה" היה רשום על הצג

"מה עוד פעם?" מלמלה לעצמה

"הודעה חשובה,חדר כביסה ב20:00 לא לאחר!!!אבי"

"טוב שהוא מודיע לי חצי שעה מראש" אמרה בזלזול

כעבור כמה דקות היא פסעה לכוון הדלת

"לאן את הולכת?" עדי ירדה במדרגות במהירות

"חזרות" גלגלה את עיניה "זה כבר ממש הפך למעצבן"

"למה מעצבן?"

"כי באמת,כמה שאני מנסה להתרחק מאבי,כמה שקשה לי לראות את הפנים שלו כל יום,כל פעם אני מנסה לעצור את הדמעות ואת המחנק בגרון כשאני לצידו,קשה לי! קשה לי מאוד! אני יודעת שהוא משחק יותר טוב ממני ויש לו אינסוף סיבות...אני לא יודעת מה הבעיה שלו איתי ולמה הוא מתעקש לחזור אליי,אבל מה שבטוח אני ממש לא מתכוונת לחזור אליו!"

"חשבת פעם שאולי הוא מדבר אמת?"

"חשבתי,ואז שיכנעתי את עצמי שלא,אם את היית רואה את מה שאני ראיתי היית פשוט בועטת בו,אבל אני פשוט ברחתי משם,לא התמודדתי עם זה כמו שצריך,אבל אל תדאגי אבי עוד יקבל את שלו ואני אישית ידאג לזה שהוא יפגע (רגשית)"

"מאז שעזבת אותו הוא נהפך לרכרוכי ומעצבן"

"הוא תמיד היה ככה,עכשיו הוא רק הוציא את זה לאור" אמרה "טוב הלכתי החזרה מתחילה עוד 5 דקות ואין לי כוח לאחר,אני מקווה שאני אשלוט בעצמי ליידו"

"בהצלחה ו..תהיי חזקה" אמרה עדי

"תודה" יצאה מחדרה ופסעה במזדרונות בחשיכה "לא להתייחס לדבריו של אבי,לא להכנע לו" מלמלה לעצמה "תזכרי!הוא בגד בך! לא להכנע! לא להכנע!" היא נאנחה אנחה גדולה  ופתחה את הדלת "מעניין למה חשוך פה?" הדליקה את האור "אף אחד עדיין לא בא?"

היא נכנסה לחדר הפנימי "גם כאן האור לא דלוק?" היא הדליקה את האור "OMG זה כזה מקסים" אמרה לעצמה

החדר היה מצופה ספוגים חסיני קול

"זה ממש יפה! מי עשה את זה?"

"אני,זה מוצא חן בעינייך?" שאל אבי

היא הסתובבה  "כן,צאוד!" חייכה

"כי עשיתי את זה בשבילך..עבדתי פה 3 ימים לבד!" אמר "הייתי בא לכאן כל לילה ועובד"

"למה לא ביקשת עזרה מהאחרים?למה לא ביקשת עזרה ממני?"

"כי רציתי להפתיע אותך" ענה "ומה זה שווה שכולם ידעו את זה לפנייך? הרי זה היה הרעיון שלך"

"נכון!אבל היית זקוק לעזרה,חבל שלא ביקשת" השיבה לו

הוא התקרב אליה והיא התרחקה ממנו,כל פסיעה שהוא לקח היא לקחה צעד אחורה

"מה הפואנטה כאן?" שאלה

"את עכשיו מאמינה לי?"

"לא,אבל מה הקשר לנושא הזה?"

"את לא מבינה שאני מצטער?! שאני מסוגל לעשות הכל כדי להשיב אותך אליי,רק תגידי לי מה אני צריך לעשות בשביל זה!" התקרב אל פניה

היא הרגישה פרפרים בבטן "תפסיק כבר לעשות את זה!" חשבה לעצמה "אני לא רוצה לחזור אלייך! אני רוצה לפגוע בך! ואם זה ימשיך ככה אני לא אוכל לעמוד בזה יותר!" חשבה

"אני רוצה שתעזוב אותי במנוחה!" לבסוף ענתה לו "אני לא מבינה,מה אתה?קשה קליטה? אמרתי לך שאני לא חוזרת אלייך והקשר שלנו נגמר,מה שראיתי בחדר שלך גרם לי להפסיק לאהוב ותך פתאום,אין לי טיפת אהבה אלייך!" אמרה בנוקשות

"הלוואי והייתי יכולה לשכוח אותך ולהפסיק לסבול" חשבה לעצמה

"טוב אז סליחה שהטרדתי אות,אני מצטער על הכל" דמעות עמדו בעיניו

"בכל מקרה,החדר מאוד יפה! ונחזור לעשות בו חזרות אחרי שאמא שלי תחזור מחו"ל" אמרה באדישות "וכשתהיה הופעה תודיע לי!" אמרה ויצאה מהחדר

היא הלכה הליכה מהירה,אבי יצא גם כן הוא מהחדר,היא לא רצתה שהוא יראה את הדמעות שזולגות מעיניה ,למה הוא עושה לה את זה? למה הוא כ"כ מתעקש?מתי כל זה פסק?

היא נכנסה לחדר וטרקה את הדלת בחוזקה

"מה קרה?" עדי נבהלה מהרעש

מעיין רצה לחבק אותה "אני באמת כבר לא יכולה,זה פשוט מוציא אותי מדעתי!את יודעת מה הוא עשה שם?" שאלה

"מה הוא עשה שם?"

"הוא שלח לי הודעה שיש חזרות אבל בעצם זו הייתה רק הודעה בשבילי,כשנכנסתי לשם ראיתי שכל החדר מכוסה בספוגים חסיני קול רק בשביל להרשים אותי"

"באמת?!"

"כן!וכל פעם שהוא מתקרב אליי אני מתה לנשק אותו,אבל אני חוסמת את עצמי אני לא יכולה להית קרובה אליו יותר,אני לא אתן לו שוב לפגוע בי!" אמרה

"אז מה את מתכוונת לעשות בנוגע לזה?" שאלה עדי

"אממ..חשבתי על זה כבר הרבה זמן והגעתי להחלטה.."

"מהי ההחלטה?"

"שנה הבאה אני עוזבת את הבי"ס!" אמרה בנחישות

אווווו היא תעזו את הבי"ס שנה הבאה? מתי אבי יפסיק התעקש? והשאלה הכי חשובה: האם מעיין תשבר בסוף

כלזאת תדעו בפרקים הבאים D:

נ.ב סורי שהפרק יצא ממש קצר

ושוב שנה טבה לכולם!!!!